הרב אבי נוביס־דויטש | אוקטובר 23, 2020
פרשת נח מחזיקה בתוכה שני סיפורים שכבר בגן הילדים זוכים ילדי ישראל להיפגש עימם סיפור המבול וסיפור מגדל בבל , סיפורים דומים להם נמצאים גם בתרבויות אחרות , אבל הצמדתם יחד ובניית דמותו של אברהם בסוף הפרשה מספרות סיפור נוסף.
התפיסה הערכית שעומדת מאחורי סיפור המבול היא תפיסה של הטובים שורדים והרעים טובעים, תפיסה שיודעת מי טוב ומי רע , ונכונה להיפטר מהרעים. לעומתה סיפור מגדל בבל מסביר שדווקא שיתוף הפעולה שמייצר אחידות, וכנראה גם סוג של היבדלות והתנשאות על סביבתך (מגדל גבוה) מוביל משבר שנגמר בזה שהחברה האנושית נעשית מגוונת עם הרבה שפות והרבה דרכים. אני קורא לתוך התפיסה של שפות מגוונות , גם גישות שונות לטוב ולרע, כאש סדרי העדיפויות ועולם הערכים של בעלי שפות שונות אינם אחידים ושונים זה מזה. כחתימה לשני הסיפורים האלו עולה דמותו של אברהם, אברהם שבראשית הרפשה הבאה יקבל את המסר מה' שהוא צריך ללכת על מנת שיתברכו בו כל משפחות האדמה..אני סבור כי הברכה לאברהם היא סוג של תיקון לסיפור המבול , המבול שמסתיים באמירת ה' שהמבול לא ישוב , מתברר כדרך שהקב"ה מוותר עליה בבניית האנושות. לא עוד ויתור על חלק מן הבריות , אלא דווקא הכרה בחשיבותן של השפות הרבות ועידוד ריבוי וגיוון. במודל הזה התפקיד של כל פרט בחברה הוא לדאוג להיות ברכה לכל משפחות האדמה. המשימה האנושית שלנו אינה לפגוע במי ששונה מאיתנו , או להפטר ממנו אלא דווקא להשפיע עליו ברכה. בעיני זוהי גם קריאה מדוייקת יותר בתפיסה היהודית-דמוקרטית לא תפיסה שבה הרוב רומס את המיעוט את שפה שבה הרוב עושה מקום למיעוט ומנסה לתת לו מברכתו. ואם הוא מבין לעומק ששליחותו של כל פרט באנושות הוא להיות ברכה , הרוב מבין שבמקביל לכך שהוא משפיע את ברכתו הן על הדומים לו והן על השונים ממנו , הוא עושה מקום ומאפשר גם למיעוט לפתח את שפתו שלו ולהשפיע מברכתו על סביבתו.
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
המדרש מלמד שלפעמים כי לעיתים למעשים שלנו יש השלכות לדורות עתידיים
אנו נבדוק את מקורותיו של הביטוי ״כל דכפין ייתי וייכול״ ונקשר בין אותו משפט עתיק להתנהגות שלנו ברחבי הארץ מפרוץ המלחמה ועד היום.
