הרב אבי נוביס־דויטש | אוקטובר 23, 2020
פרשת נח מחזיקה בתוכה שני סיפורים שכבר בגן הילדים זוכים ילדי ישראל להיפגש עימם סיפור המבול וסיפור מגדל בבל , סיפורים דומים להם נמצאים גם בתרבויות אחרות , אבל הצמדתם יחד ובניית דמותו של אברהם בסוף הפרשה מספרות סיפור נוסף.
התפיסה הערכית שעומדת מאחורי סיפור המבול היא תפיסה של הטובים שורדים והרעים טובעים, תפיסה שיודעת מי טוב ומי רע , ונכונה להיפטר מהרעים. לעומתה סיפור מגדל בבל מסביר שדווקא שיתוף הפעולה שמייצר אחידות, וכנראה גם סוג של היבדלות והתנשאות על סביבתך (מגדל גבוה) מוביל משבר שנגמר בזה שהחברה האנושית נעשית מגוונת עם הרבה שפות והרבה דרכים. אני קורא לתוך התפיסה של שפות מגוונות , גם גישות שונות לטוב ולרע, כאש סדרי העדיפויות ועולם הערכים של בעלי שפות שונות אינם אחידים ושונים זה מזה. כחתימה לשני הסיפורים האלו עולה דמותו של אברהם, אברהם שבראשית הרפשה הבאה יקבל את המסר מה’ שהוא צריך ללכת על מנת שיתברכו בו כל משפחות האדמה..אני סבור כי הברכה לאברהם היא סוג של תיקון לסיפור המבול , המבול שמסתיים באמירת ה’ שהמבול לא ישוב , מתברר כדרך שהקב”ה מוותר עליה בבניית האנושות. לא עוד ויתור על חלק מן הבריות , אלא דווקא הכרה בחשיבותן של השפות הרבות ועידוד ריבוי וגיוון. במודל הזה התפקיד של כל פרט בחברה הוא לדאוג להיות ברכה לכל משפחות האדמה. המשימה האנושית שלנו אינה לפגוע במי ששונה מאיתנו , או להפטר ממנו אלא דווקא להשפיע עליו ברכה. בעיני זוהי גם קריאה מדוייקת יותר בתפיסה היהודית-דמוקרטית לא תפיסה שבה הרוב רומס את המיעוט את שפה שבה הרוב עושה מקום למיעוט ומנסה לתת לו מברכתו. ואם הוא מבין לעומק ששליחותו של כל פרט באנושות הוא להיות ברכה , הרוב מבין שבמקביל לכך שהוא משפיע את ברכתו הן על הדומים לו והן על השונים ממנו , הוא עושה מקום ומאפשר גם למיעוט לפתח את שפתו שלו ולהשפיע מברכתו על סביבתו.
הפוסקים והדרשנים לאורך הדורות ניסו למצוא בארבעת המינים משמעות. בזמן נטילת הלולב אני מנסה לכוון את עצמי לקיום המצווה.
ישנה טענה שארבעת המינים מסמלים פרק היסטורי בזיכרון העם: כפות התמרים מייצגות את ארבעים שנות המדבר, ערבות הנחל את חציית נהר הירדן בכניסה לארץ, ההדס – שגדל על מדרונות הרי המרכז – מסמל את כיבוש אזור ההר ויישובו, והאתרוג את יישוב אזור החוף, בית הגידול של פרי ההדר.
בימים אלו אנו מסיימים לחגוג את חג הסוכות ומקבלים את פני שמחת תורה. חגיגות שמחת תורה משקפות את המסע הרוחני שעברנו מראש השנה ועד עכשיו. עיקר עשרת ימי תשובה הוא העיסוק בביקורת פנימית ואישית, והמבט אל תוכנו פנימה. אנו מתבוננים פנימה, עוסקים בוויתורים וברצון להשתפרות. אנו נמצאים בתהליך של תשובה אשר לעיתים גורמת לתחושת אי נוחות, אשר לבסוף מאפשרת לנו לזכות בהתחלה חדשה ובברכות חדשות.
תפילות יום הכיפורים מלאות בתעוזה. כמובן הם גם מלאות בהכנעה. "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים", או וידויים שונים שמניחים שעשינו עבירות מא' ועד ת'. אבל הן גם מעוררות תעוזה.עוד לפני שממש נכנס החג, לפני השקיעה, אנחנו אומרים: "עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה ".
יש חשבון בנק לנפש, יש חשבון בנק לנשמה, יש חשבון בנק של הלב. כמה מהחשבונות האלה אתם דואגים לעשות הפקדות אחראיות. אני רוצה להציע פרדיגמה של מה זה נקרא להפקיד הפקדות בבנקים האלה.