מאמרים וטורי דעה

פסח: לחלוק את החירות

הרב אבי נוביס־דויטש | מרץ 25, 2021

בשנה שעברה, כמו רבים אחרים, הובלתי את הסדר בביתי. חלמתי שהפעם לא אצטרך להתפשר ואוכל לעשות את הסדר בדיוק כמו שאני רוצה. לקח לי מעט מאד זמן להבין שאם אני רוצה את שאר המסובים לשולחן הסדר – אצטרך למצוא את הדרך לנהל סדר שבו כולם יהיו מרוצים, או ליתר דיוק לא יותר מדי לא מרוצים.

לרבים מאתנו יש את הסדר שהם גדלו עליו והתרגלו אליו. יום אחד בעקבות נישואין או התרחשויות אחרות בחייהם, הם עוברים לסדר מסגנון אחר, בו הם צריכים להתרגל מחדש למאכלים חדשים, למנגינות חדשות לסגנון למדנות שונה ומה לא. לפתע, אירוע השיא של חג החירות , חג היציאה מן השעבוד, מרגיש לעיתים כמו חוויה של שעבוד .

בימים אלו של ניקיון, חווית השעבוד אף מתעצמת, כאשר כל יום מתחיל עם משימות ניקיון ולעיתים אף עם מסדרי ניקיון . כיצד כל השעבוד הזה הוא "חג החירות"?! ובסוף כשהמטבח נקי וכשר, אי אפשר להכין פסטה ופיצה ודומיהם – ולזה אתם קוראים חופש?

אז עצמתי את עיני וחשבתי , איך יראה חג החירות שלי?
לבד? ומה אעשה לבד? ספר טוב? אוכל טוב? לשיר ולזייף את השירים שאני אוהב? מצאתי את עצמי לא מתחבר לרעיון הלבד. הרגשתי הרבה יותר שמח להיות עם עוד אנשים .

נדמה לי שעצימת העיניים הזו והמאמץ להבין איך להיות חופשי ושמח – היא המסר של חג החירות.
לנקות את הבית ולשמוח כי בחרתי לנקות, וכי בסופו של הטיפוס על הר הניקיון – אשמח בתוצאה. לנקות את הבית עם בני משפחה אחרים וללמוד לשמוח מהשותפות בעשייה, וגם מההתבאסות ממנה. להבין שאנחנו במסע לברר את החופש שלנו בתוך בית, מרחב ומשפחה.  להגיע לליל הסדר ולראות איך יוצרים מרחב של שמחה בתוך המגבלות שמציב לנו הסדר – מה אוכלים, מתי אוכלים, מי יושב ליד מי, ומי בכלל מוזמן.

אולי המסר הגדול ביותר של חג החירות הוא להבין שחופש באופן אבסורדי תמיד כרוך בויתור כלשהו, ועליי להבין על מה אני מעדיף לוותר בשביל להיות אותה חירות.

בסדר, אנו מנסים להרגיש "אדונים וגבירות". אנו אוכלים בהסבה, ואפילו זוכים לרגע שישטפו לנו ידיים. אבל האדנות הזו תהפוך בודדה מאד, אם לא נדאג שגם הקרובים והרחוקים ירגישו אדונים בסדר.

בימים האחרונים הייתי עסוק בשאלה מה הקשר בין "בחירות" ל"חירות" . המרתק בבחירות הוא שמצד אחד יש לי את החופש לבחור את הנציג שלי. אולם מנגד הוא לא יוכל להיות האדון לבדו. עליו להושיט יד לגבירות ואדונים אחרים כדי לבנות את מרחב החובות והחירויות שלנו. גם הם צריכים לאפשר לאחרים להרגיש שותפים.

שנזכה לחירות ושותפות.

חג חירות שמח!

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

פרשת כי תשא: "כי ברע הוא"

הרב יוסף ברוך, רב הקהילה המסורתית בעומר ובוגר בית המדרש, מתבונן בחילופי ההאשמות בין אהרון ומשה לאחר מעשה העגל, בפרשת כי תישא, ומחפש איך אדם מוצא נחמה ללא עגל זהב - אמיתי או מודרני.

פרשת תרומה: איך בונים משכן בימינו?

מה חשוב בבניית המקדש? החומרים, התוצר הסופי, או שמא התהליך עצמו? הרב ארי חסיד מתבונן בבניית המשכן ומבקש להבין איך בונים מקדש בימינו?

פרשת משפטים: עין תחת עין - באמת?!

האם התורה באמת מצווה אותנו לעקור עין למי שפגע בעין שלנו? הרב דיאנה וילה מצוות בית המדרש כותבת על הסמכות של חז"ל לפרש את התורה, ומה עלינו ללמוד מהציווי "עין תחת עין"?

פרשת יתרו: מעמדן של עשרת הדיברות ביהדות

עשרת הדיברות הן טקסט יסודי בעולם היהודי, אך האם מעמדן גבוה יותר משל מרכיבים אחרים בדת? האם יש לעמוד בזמן קריאת עשרת הדיברות בבית הכנסת? יובל כץ, תלמיד תוכנית ההסמכה לרבנות, מעיין בפרשת יתרו וביחס במקורות לעשרת הדברות.

תוכניות הלימוד

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים



    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.