מאמרים וטורי דעה

פסח: לחלוק את החירות

הרב אבי נוביס־דויטש | מרץ 25, 2021

בשנה שעברה, כמו רבים אחרים, הובלתי את הסדר בביתי. חלמתי שהפעם לא אצטרך להתפשר ואוכל לעשות את הסדר בדיוק כמו שאני רוצה. לקח לי מעט מאד זמן להבין שאם אני רוצה את שאר המסובים לשולחן הסדר – אצטרך למצוא את הדרך לנהל סדר שבו כולם יהיו מרוצים, או ליתר דיוק לא יותר מדי לא מרוצים.

לרבים מאתנו יש את הסדר שהם גדלו עליו והתרגלו אליו. יום אחד בעקבות נישואין או התרחשויות אחרות בחייהם, הם עוברים לסדר מסגנון אחר, בו הם צריכים להתרגל מחדש למאכלים חדשים, למנגינות חדשות לסגנון למדנות שונה ומה לא. לפתע, אירוע השיא של חג החירות , חג היציאה מן השעבוד, מרגיש לעיתים כמו חוויה של שעבוד .

בימים אלו של ניקיון, חווית השעבוד אף מתעצמת, כאשר כל יום מתחיל עם משימות ניקיון ולעיתים אף עם מסדרי ניקיון . כיצד כל השעבוד הזה הוא "חג החירות"?! ובסוף כשהמטבח נקי וכשר, אי אפשר להכין פסטה ופיצה ודומיהם – ולזה אתם קוראים חופש?

אז עצמתי את עיני וחשבתי , איך יראה חג החירות שלי?
לבד? ומה אעשה לבד? ספר טוב? אוכל טוב? לשיר ולזייף את השירים שאני אוהב? מצאתי את עצמי לא מתחבר לרעיון הלבד. הרגשתי הרבה יותר שמח להיות עם עוד אנשים .

נדמה לי שעצימת העיניים הזו והמאמץ להבין איך להיות חופשי ושמח – היא המסר של חג החירות.
לנקות את הבית ולשמוח כי בחרתי לנקות, וכי בסופו של הטיפוס על הר הניקיון – אשמח בתוצאה. לנקות את הבית עם בני משפחה אחרים וללמוד לשמוח מהשותפות בעשייה, וגם מההתבאסות ממנה. להבין שאנחנו במסע לברר את החופש שלנו בתוך בית, מרחב ומשפחה.  להגיע לליל הסדר ולראות איך יוצרים מרחב של שמחה בתוך המגבלות שמציב לנו הסדר – מה אוכלים, מתי אוכלים, מי יושב ליד מי, ומי בכלל מוזמן.

אולי המסר הגדול ביותר של חג החירות הוא להבין שחופש באופן אבסורדי תמיד כרוך בויתור כלשהו, ועליי להבין על מה אני מעדיף לוותר בשביל להיות אותה חירות.

בסדר, אנו מנסים להרגיש "אדונים וגבירות". אנו אוכלים בהסבה, ואפילו זוכים לרגע שישטפו לנו ידיים. אבל האדנות הזו תהפוך בודדה מאד, אם לא נדאג שגם הקרובים והרחוקים ירגישו אדונים בסדר.

בימים האחרונים הייתי עסוק בשאלה מה הקשר בין "בחירות" ל"חירות" . המרתק בבחירות הוא שמצד אחד יש לי את החופש לבחור את הנציג שלי. אולם מנגד הוא לא יוכל להיות האדון לבדו. עליו להושיט יד לגבירות ואדונים אחרים כדי לבנות את מרחב החובות והחירויות שלנו. גם הם צריכים לאפשר לאחרים להרגיש שותפים.

שנזכה לחירות ושותפות.

חג חירות שמח!

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

פרשת שמיני: מה הקשר בין עטלפים ליום העצמאות?

מה הקשר בין עטלפים ליום העצמאות? דורון רובין, תלמיד תוכנית הרבנות מזמין אותנו למהלך מרתק בין יום הזכרון, יום העצמאות ופרשת שמיני.

פרשת ויקרא: איך ממשיכים מכאן?

איך ממשיכה התורה רגע אחרי שהאל נכנס אל משכנו החדש? עבודת הקורבנות נראית טכנית, אך מלמדת אותנו על החשיבות להתמיד, גם אחרי שחשבנו שהגענו אל היעד. אדם ברמן, תלמיד תוכנית הרבנות בבית המדרש, מסתכל על המעבר בין החומשים בעין רעננה.

פרשות ויקהל-פקודי: פרשה בשידור חוזר

פרשות ויקהל-פקודי מציעות שידור חוזר כמעט מושלם של הפרשות הקודמות. מה אנו למדים מחזרתיות כזו על המסורת היהודית? יצחק,תלמיד הרבנות מעיין בפרשה.

פרשת כי תשא: איך מגייסים משאבים?

איך מגייסים משאבים בתורה? דויד פרלמן פארן מציג את המודלים השונים ובוחן מה ניתן ללמוד מההבדלים בין התרומה למשכן, למחצית השקל ולבניית עגל הזהב.

תוכניות הלימוד

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים



    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.