הרב אבי נוביס־דויטש | מרץ 23, 2020
בבוקר יום שישי שעבר הודיע צוות החינוך ביישוב שבו אני גר על הקמתן של מסגרות חינוך חלופיות לילדי היישוב. בבוקר יום ראשון כל המסגרות הללו בוטלו לנוכח התקנות החדשות. בשבת התכנסנו לתפילה ציבורית של פחות ממאה משתתפים בתוך חלל גדול ומרווח. אך בשבת הקרובה, לעומת זאת, כבר נתפלל ביחידים בבתים ולא נתכנס לתפילת ציבור. ימי הקורונה מכניסים אותנו לסיטואציה תזזיתית ומחייבים אותנו להיות מוכנים לשינויים בכל עת. אם לפני כחודש המגיפה נראתה כסיפור סיני מרוחק והתפילות היו לבריאות כלל בני האדם, השבוע אנו כבר עוסקים ומתפללים על קיומנו האישי ועל משפחותינו וסביבתנו.
בית המדרש שבראשו אני עומד ממשיך ללמד כמעט כרגיל: ‘כמעט’ משום שבמקום להיפגש וללמוד באווירה משפחתית ואינטימית שלה אנו רגילים, הלימוד נעשה כעת באמצעות הטכנולוגיה המודרנית ורשת האינטרנט המאפשרות לכל אחד מאיתנו, המורים והתלמידים, להישאר במקומם, ספונים בבתיהם. בימים אלו אנו מבקשים להתמודד עם האתגר שניצב בפנינו: מחד גיסא, לא לפגוע בלימוד התורה ולימוד היהדות ומאידך גיסא, לא לסכן את עצמנו או אחרים בימים שבהם המפגש עם האחר מהווה סכנה בפני עצמו. וכפי שאנו עושים – עושים גם רבים אחרים במקומות המאפשרים עבודה מרחוק, במערכת החינוך ועוד.
“דאגה בלב איש ישיחנה” נכתב בספר משלי. הגמרא, במסכת סוטה, מציעה שני פירושים למילה ישיחנה – ישיחנה לאחרים וישיחנה מדעתו, כלומר יסיח את דעתו ממנה. על אף החשיפה של המרחב הפרטי שלנו ועל אף רעשי הרקע מסביבת הבית, הכלים הווירטואליים מאפשרים לנו את השיחה, את המפגש ואת השיתוף עם האחרים, ומנגד מאפשרים לנו לשמור על שגרה, להמשיך בלימוד ולהסיח את דעתנו מהסכנה האורבת מחוץ לבית.
אחד הדברים שבהם עוסקים כעת בוגרי בית המדרש שלנו הוא איתור וזיהוי צרכים של חברי הקהילות שאותן הם מובילים, וכיצד אפשר, על אף המגבלות, לתת מענה. בימים אלה, שבהם הטכנולוגיה חוגגת את הצלחתה לאפשר לאנשים גישה לכל שיצטרכו – החל בקניות וכלה בלימוד או במפגש חברתי – עלינו לאתר את אותם אלו שההתכנסות בבית פוגעת ביכולתם להתחבר לעולם החיצון. נסו לעצור לרגע ולחשוב, מי בסביבתכם נמצא כרגע בבית לבד או בבדידות? מי אינו נגיש לכלי הטכנולוגיה, בין אם מפאת חוסר ידע ובין אם משום שפשוט אין לו גישה לכלים אלו? מי צריך את עזרתנו בהזמנת מזון לבית או התמודדות מול האתר של ביטוח לאומי, או אפילו סתם ישמח שתרימו לו טלפון לשאול בשלומו, כי אין לו מחשב.
אנו חיים בתקופה מרתקת שבה אנו לומדים על ההישגים המדהימים של הטכנולוגיה המאפשרת לנו לא רק לעבוד מהבית, אלא גם לחוות תרבות פנאי מפותחת באמצעות הרשת ולהעסיק את בני המשפחה שספונים בבית איתנו. זו תקופה מעניינת שבה האקדמיה נותנת לנו כלים להתמודדות אישית וקבוצתית עם הקורונה, ובה בעת מסוגלת להמשיך ללמוד ולחקור על אף הצורך בבידוד. בעת הזו אנשים חוזרים ללמוד תורה ולהתפלל במסגרות קטנות וביתיות והורים לומדים בבית עם ילדיהם תכנים שנשכחו מהם זה מזמן. זוהי ההזדמנות של כולנו להיות קהילתיים יותר וקשובים יותר ולא פחות מכך ללמוד, לשוחח על דאגותינו עם אחרים, ולהיעזר באחרים כדי לא להיות עסוקים כל הזמן רק באתגרים שלנו, ואף לשיר מהמרפסת בקולי קולות מבלי שזה יישמע מוזר או מבלי שמישהו יזמין לנו משטרה.
הפוסקים והדרשנים לאורך הדורות ניסו למצוא בארבעת המינים משמעות. בזמן נטילת הלולב אני מנסה לכוון את עצמי לקיום המצווה.
ישנה טענה שארבעת המינים מסמלים פרק היסטורי בזיכרון העם: כפות התמרים מייצגות את ארבעים שנות המדבר, ערבות הנחל את חציית נהר הירדן בכניסה לארץ, ההדס – שגדל על מדרונות הרי המרכז – מסמל את כיבוש אזור ההר ויישובו, והאתרוג את יישוב אזור החוף, בית הגידול של פרי ההדר.
בימים אלו אנו מסיימים לחגוג את חג הסוכות ומקבלים את פני שמחת תורה. חגיגות שמחת תורה משקפות את המסע הרוחני שעברנו מראש השנה ועד עכשיו. עיקר עשרת ימי תשובה הוא העיסוק בביקורת פנימית ואישית, והמבט אל תוכנו פנימה. אנו מתבוננים פנימה, עוסקים בוויתורים וברצון להשתפרות. אנו נמצאים בתהליך של תשובה אשר לעיתים גורמת לתחושת אי נוחות, אשר לבסוף מאפשרת לנו לזכות בהתחלה חדשה ובברכות חדשות.
תפילות יום הכיפורים מלאות בתעוזה. כמובן הם גם מלאות בהכנעה. "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים", או וידויים שונים שמניחים שעשינו עבירות מא' ועד ת'. אבל הן גם מעוררות תעוזה.עוד לפני שממש נכנס החג, לפני השקיעה, אנחנו אומרים: "עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה ".
יש חשבון בנק לנפש, יש חשבון בנק לנשמה, יש חשבון בנק של הלב. כמה מהחשבונות האלה אתם דואגים לעשות הפקדות אחראיות. אני רוצה להציע פרדיגמה של מה זה נקרא להפקיד הפקדות בבנקים האלה.
