אדם ברמן | דצמבר 10, 2020
בפרשת וישב, ובפרשה הבאה, מקץ, חלומות משחקים תפקיד מרכזי בדרמה המרתקת. יוסף מטריף את האחים שלו בחלומותיו, וכתוצאה מכך הם מוכרים אותו כעבד למצרים. בזמן שהותו בבית הסוהר, יוסף מרשים את שר המשקים ואת שר האופים עם פתרונות מדויקים לחלומותיהם. בשבוע הבא, נקרא על שתי חלומות שיטרידו את פרעה.
יש שני מאפיינים מעניינים לכל החלומות האלה. קודם כל, כל החלומות באים בזוגות. יוסף חולם גם על אלומותיהם של אחיו שמשתחוות לשלו, ואז חולם על השמש, הירח, ואחד עשר כוכבים. לשר המשקים ולשר האופים יש שני חלומות, ולפרעה יש שני חלומות ברצף.
למרות הדמיון, המשמעות של הכפילות היא שונה בכל פעם. במקרה הראשון, מדובר בעניין של עוצמה. האחים, שכבר שנאו את יוסף והחלום הראשון שלו, מקנאים בו עוד יותר. בבית סוהר, שני החלומות מרמזים לגורלות מקבילים אך לגמרי שונים. אצל פרעה, כפילות החלומות כמעט חסרת משמעות; יוסף אפילו מתחיל את הפיתרון שלו במילים: "חלום פרעה אחד הוא". אמנם בהמשך יוסף מעיר שהכפילות באה לחדד את נכונות הדבר הקרב ובא, אך הכפילות אינה מביאה מידע חדש או החמרה במצב.
גם לדמויות בתורה וגם לנו, העתיד הוא מסובך ולא חד משמעי. עם כל חלום בא חלום אחר, והזיקה בין החלומות השונים היא לא תמיד ברורה, ונבחן בכל מקרה לגופו. בתקופה זו, יש לא מעט חלומות על העתיד, וברור שכל החלומות הם מעט שונים, אם לא מגוונים מאד. אותי זה מרגיע לדעת שגם בימים ימימה, העתיד היה מעורפל ומפחיד; שר האופים, שר המשקים, ופרעה קמים בחרדה מחלומות שבאמת לא נשמעים מפחידים במיוחד. התקופה הזאת מאוד מתאפיינת באי-ודאות אבל העתיד תמיד היה, ותמיד יהיה מטושטש.
המאפיין השני שמשותף לכל זוגות החלומות הוא שאחד מהחלומות קשור לדגנים. ליוסף יש חלום על "אלומים בתוך השדה"; שר האופים חולם, אולי כצפוי, על "מעשה אופה"; פרעה חולם על שיבולים טובות ורעות. אלומות (או בפרשה שלנו, "אלומים") מופיעות כשם עצם רק בפרשה שלנו ובתהילים קכ"ו המוכר מלפני ברכת המזון בשבת ובחגים, "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". בפסוק האחרון של הפרק, מופיע תיאור של שלום ושפע: בוא יבוא ברינה, נושא אלומותיו."
מבראשית עד שיבת ציון, ולאורך כל החלומות של סיפורי יוסף, החקלאות היא המוטיב של החלום, כביטוי לצורך מרכזי ומוקד עניין של החולם. מי ייתן שנזכה, יחד עם כל יושבי תבל, לשובע מהאדמה שיאפשר לנו לחלום על הכוכבים.
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
המדרש מלמד שלפעמים כי לעיתים למעשים שלנו יש השלכות לדורות עתידיים
אנו נבדוק את מקורותיו של הביטוי ״כל דכפין ייתי וייכול״ ונקשר בין אותו משפט עתיק להתנהגות שלנו ברחבי הארץ מפרוץ המלחמה ועד היום.