מאמרים וטורי דעה

פרשת שמיני: מה הקשר בין עטלפים ליום העצמאות?

דורון רובין | אפריל 8, 2021

מה עניין עטלפים ליום העצמאות?

המהלך הוא טיפה מורכב, ואני מזמין אותך לעשות חיבור בין כמה נקודות:

נקודה ראשונה. האזכור של עטלף בתנ"ך מופיע באופן כמעט בלעדי בפרשת השבוע, פרשת שמיני (הפעם הנוספת שהעטלף מתעופף הוא בפרשת ראה בספר דברים בציטוט כמעט זהה לפרשה שלנו). העטלף מופיע כחלק מהרשימה של העופות האסורים באכילה על עם ישראל; וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם (ויקרא י"א 13). ברשימה המפורטת בפרשה, העטלף הוא המין ה-20 מתוך 20 מיני עופות.

נקודה שניה. עטלפים הם, ככל הנראה ,המקור לקורונה. לפי המחקרים המעודכנים של ארגון הבריאות העולמי (WHO). הסברה היא שהנגיף עבר מעטלפים לבעל חיים נוסף ואז לבני אדם.

ונקודה השלישית: שבת תקומה. בשנים האחרונות התפשט המנהג לכנות את השבת הנוכחית, השבת שלפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה ויום העצמאות כ-'שבת תקומה'. בדומה למנהג לכנות את השבת שלפני פורים 'שבת זכור' או השבת שאחרי ט' באב 'שבת נחמו', כך הוא המנהג לתת רובד נוסף של תוכן וערך לימי המועד שאנו מציינים במשך השבוע הקרוב.

וכיצד שלוש הנקודות הללו מתחברות?

נתחיל ממדרש תנחומא מהפרשה (שמצוטט גם ע"י רש"י):

רַבִּי תַּנְחוּמָא בֶּן חֲנִילַאי אָמַר, הִתִּיר לָהֶם אֶת הָאִסּוּרִים וְאֶת הַשְּׁקָצִים וְאֶת הָרְמָשִׂים. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?
לְרוֹפֵא שֶׁהָלַךְ לְבַקֵּר שְׁנֵי חוֹלִים, רָאָה אֶחָד מֵהֶם שֶׁהָיָה בְּסַכָּנָה,
אָמַר לִבְנֵי בֵיתוֹ, תְּנוּ לוֹ כָּל מַאֲכָל שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ.
רָאָה הָאֶחָד שֶׁעָתִיד לִחְיוֹת. אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ מַאֲכָל יֹאכַל וְכָךְ וְכָךְ לֹא יֹאכַל.
אָמְרוּ לָרוֹפֵא, מַה זֶּה. לָזֶה אַתָּה אוֹמֵר יֹאכַל כָּל מַאֲכָל שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ, וְלָאַחֵר אָמַרְתָּ לֹא יֹאכַל כָּךְ וְכָךְ. אָמַר לָהֶם הָרוֹפֵא, לְזֶה שֶׁהוּא לְחַיִּים, אָמַרְתִּי לוֹ זֶה אֱכֹל וְזֶה לֹא תֹּאכַל.
אֲבָל אוֹתוֹ שֶׁהוּא לְמִיתָה, אָמַרְתִּי לָהֶם, כָּל מַה שֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ תְּנוּ לוֹ, שֶׁאֵינוֹ לְחַיִּים.
וְכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתִּיר לַגּוֹיִם הַשְּׁקָצִים וְהָרְמָשִׂים.
אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם לְחַיִּים, אָמַר לָהֶם: וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי, אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם, אֶת זֶה תֹּאכְלוּ, וְאֶת זֶה לֹא תֹּאכֵלוּ, לֹא תִּטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם.

(מדרש תנחומא, שמיני, ו')

המדרש מתייחס לפרק י"א בספר ויקרא המפרט את ה דיני המאכלות האסורים, ומפורטים החיות, הבהמות, הדגים והשרצים המותרים באכילה וכן העופות האסורים באכילה (כולל העטלף). באמצעות משל הרופא, המדרש מסביר שעם ישראל זקוק לתפריט מדויק של אסור ומותר באכילה בגלל עתידו הוורוד שצופן לו העתיד. לעומתם, סיכויי ההישרדות של הגויים הוא נמוך, ולפי הדינמיקה המתוארת במדרש, ההשקעה בגויים  לא משתלמת. לפי רוח הדברים, אפשר לוותר להם (וגם עליהם).
המדרש מדגיש ומתרץ את הייחודי והשונה בעם ישראל. הוא מעודד אותנו, כעם, להתכנס בעצמנו; לאכול רק את המאכלים המאושרים לנו, וכך לבדל ולהרחיק אותנו מאלה שאוכלים את הכל. רוח המדרש הזה הוא לבנות גאווה יהודית, על חשבון אלה שאינם נוהגים כמונו.אך, האם יש לכך היתכנות?

הניסיון לייצר הפרדה והרחקה ביננו לבין הגויים לא עובד במציאות העכשווית. השנה האחרונה המחישה שאנו לא חיים בבועה. אמנם מעטים הם היהודים (ואף ישראלים) שאוכלים עטלפים, אך יש תרבויות ובהם העטלף עולה על השולחן, כמעדן. בעולם גלובלי, שאנו חלק ממנו, אי אפשר לייצר הפרדה מלאה, וכך (לפי מקורות זרים…) נגיף נישא לו מעטלף בסין ומגיע אלינו, לא רק לפתחנו אלא לביתנו ממש.

כל זה מחבר אותי לימים הלאומיים שאנו מציינים בשבוע הנוכחי. באופן טבעי, ימי הזיכרון ויום העצמאות הם הזדמנויות עבורנו לחזק את הזהות הלאומית שלנו; ללמוד את העבר, לבדוק את ההווה ולחלום על העתיד, כקולקטיב, כעם. ציווי הכשרות של פרשת שמיני, כולל האיסור באכילת עטלף ממחישים את הייחוד שלנו, בעיני עצמנו וכנגד העולם שמקיף אותנו.

בשעה שאנו עוסקים בעצמנו, לא פחות חשוב שנרים את הראש ונחגוג גם את העצמאות שלנו כחלק מהעולם הגדול. לא רק נזכור שעטלף אסור באכילה לפי הפרשה שלנו, אלא גם שעטלף הוא חיה בפריסה עצומה ובעל יכולת השפעה עלינו, כאנושות.
ולסיום, לכבוד יום העצמאות, אני רוצה לסיים במילים שסוגרות את תפילת העמידה ואת הקדיש השלם:
"עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל" ולהוסיף "ועל כל יושבי תבל" (בני אדם כמו שאר היצורים), כי השלום של יושבי תבל הוא הבסיס לשלום שבא עלינו ועל כל ישראל. שיהיה יום עצמאות שמח.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

פרשות בהר-בחוקתי: ללמוד ולעשות או נעשה ונשמע?

האם עלינו להבין את המצוות לפני שאנו מקיימים אותן? או שמא עלינו להכריז כאבותינו נעשה ונשמע? יצחק הוץ, תלמיד הרבנות מעיין בפרשת השבוע, ובוחן את הסתירה בין תשובתם המפורסמת של בני ישראל במעמד הר סיני לפרשה.

פרשות אחרי-מות קדושים: האחריות שבקדושה

בפרשות אחרי מות קדושים אנו מצווים על ידי השם להיות קדושים. איתן קרול מעיין במשמעות ובאחריות המתלווה לציווי להיות קדושים.

פסח: לחלוק את החירות

בפסח אנו הופכים ללילה אחד לאדונים וגבירות. אך בה בעת שאנו מרגישים את החירות עלינו ללמוד לחלוק אותה עם שותפינו. הרב אבי משוחח על חירות ובחירות.

פרשת ויקרא: איך ממשיכים מכאן?

איך ממשיכה התורה רגע אחרי שהאל נכנס אל משכנו החדש? עבודת הקורבנות נראית טכנית, אך מלמדת אותנו על החשיבות להתמיד, גם אחרי שחשבנו שהגענו אל היעד. אדם ברמן, תלמיד תוכנית הרבנות בבית המדרש, מסתכל על המעבר בין החומשים בעין רעננה.

תוכניות הלימוד

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים



    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.