יצחק הוץ | מרץ 11, 2021
הסתכלות מזוויות שונות
כל מי שלומד תורה לעתים קרובות במהלך השנה רואה שיש קטעים שנראים כחוזרים על עצמם, פעמים תוך שימוש באותן מילים בדיוק, ופעמים אחרות עם הבדלים קטנים, אשר אינם משנים את משמעות הטקסט.
יש אלה שטוענים שזו לא חזרה כלל – כי אף דבר לא כתוב לחינם בתורה. מי שמפרש ככה, מבין שיש שם עוד משהו, אולי נסתר, הממתין לאיזה גילוי כלשהו. אחרים טוענים כי אפשר להסביר אותה התופעה דרך ביקורת המקרא, או דרך ניתוח היסטורי של תהליך החיבור/ההרכב/האוסף של הטקסטים הקדושים שלנו. מנקודת מבט זו, ניתן להבין שמדובר בשני טקסטים שונים, המתייחסים לאותה תקופה ולאותו נרטיב שהוצבו יחד ברצף על ידי הסופרים, בתקופת הקנוניזציה של התורה.
אותה תופעה מתרחשת גם בשאר התנ"ך. לדוגמא, מקובל שנרטיבים הנמצאים בספרי מלכים א' וב' למשל, נמצאים גם בספרי דברי הימים א' וב' – עם הבדלים מסוימים בניסוח. אותם נרטיבים מתייחסים לאותם אירועים ולאותה תקופה היסטורית.
גם השבת, אנו עדים למעין שידור חוזר, המופיע בשתי הפרשיות שנקרא בשבת זו. פרשיות ויקהל-פקודי נראות לקורא כמו חזרה על הפרשיות הקודמות (תרומה, תצוה וכי תשא). בנוסף לאותם תכנים ונושאים זהים, ישנם גם משפטים שלמים, ביטויים ומונחים מסוימים שחוזרים על עצמם, אם כן ישנם עדיין מספר הבדלים בולטים.
קנוניזציית התורה התרחשה כפי הנראה רק בתקופת גלות בבל, כשבע מאות שנה לאחר יציאת מצרים. כאשר נהרס המקדש הראשון, הכתבים והמגילות השונות שהופקדו בבית המקדש ניצלו על ידי הסופרים, שלקחו אותם איתם לגלות בבל. במהלך השנים בגלות, דורות של סופרים ליקטו, אירגנו וקידשו את הטקסטים השונים הקיימים, בתנועה מתמשכת שנמשכה עשרות שנים עד קנוניזציית התורה. עוד כמה מאות שנים חלפו עד שנוצר קאנון הנביאים ועוד כמה מאות שנים יותר עד קביעת הקאנון של הכתובים.
כאשר עמדו בפני שתי גרסאות או יותר של אותו קטע, החליטו הסופרים לשמור על הגרסאות השונות, ולעתים קרובות הציבו אותם ברצף. מסיבה זו, למרות שטקסט התורה עוקב אחר סדר כרונולוגי, לפעמים אפשר לצפות לשידורים חוזרים, כמו בתוכנית ספורט, כאשר אותו מהלך מוצג שוב ושוב מזווית אחרת, לאחר שכבר התרחש ומאפשר לנו להסתכל בתורה ולראות דברים שלא תפסנו קודם.
דוגמא לכך ניתן למצוא לאחר סיפור בריאת האדם בבראשית א'. מיד לאחריה מופיעה יצירה אחרת של אותה בריאה עם כמה הבדלים מהותיים ביניהם. אל05D5 שתי גרסאות לאותה מסורת. כפי ששתיהם שרדו, שתיהם הוצבו זה לצד זה בתורה על ידי הסופרים. מאותה סיבה מתן תורה מוצג שוב כמה פרשיות אחרי פרשת יתרו, אך מזווית חדשה, שמביאה גם אלמנטים אחרים שלא היו נוכחים קודם, כמו חטא עגל הזהב, למשל.
היהדות היא מסורת עתיקת יומין שצברה טקסטים רבים, גרסאות, פרשנויות ונקודות מבט שונות עבור אותם נושאים. היהדות מבינה ומעריכה את מגוון הדעות שבתוכה.
אני רואה בכך חלק מחובתנו לשמור על הפרשנויות, על המסורות ועל נקודות המבט השונות שביננו, כפי שעשו הסופרים לפנינו. שכן במגוון אנו מוצאים את אחדותנו, ובשוני אנחנו מתחזקים.
חזק, חזק, ונתחזק!
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
המדרש מלמד שלפעמים כי לעיתים למעשים שלנו יש השלכות לדורות עתידיים
אנו נבדוק את מקורותיו של הביטוי ״כל דכפין ייתי וייכול״ ונקשר בין אותו משפט עתיק להתנהגות שלנו ברחבי הארץ מפרוץ המלחמה ועד היום.
