נאוה ב. מאירסדורף | נובמבר 19, 2020
בפרשת תולדות, דמותו של יצחק מתגלה אלינו במלוא תפארתה.
הזוגיות של יצחק ורבקה שהיתה יכולה להסתיים בפרשה הקודמת ב״הם חיו בעושר ואושר״ ממשיכה לרגש. עם הקשיים.
בראשית כה,כא וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.
יצחק בפנייתו אל הקב״ה לא מחפש ״אשמים״. הוא ורבקה יחד בקושי הזה. אפילו המילה ״הוא״ שנקראית כ״היא״ מגלה לי על נכונות לשותפות. על שניים שהם אחד בהתמודדות הזאת.
כאשר אנחנו מנסים לדמיין מנהיג אנחנו עשויים לדמות לנגד רוחנו אחד כזה המוכן להוביל מהלכים חדשים. כזה היכול ורוצה לפעול לבד. לרוב יהיה לו גם כוח רב.
והנה בפרשה אפשר למצוא כל כך הרבה רמזים לדרך בה בוחר יצחק ללכת בדרך אחרת. כאן בקריאה על השותפות עם רבקה אשתו, אך לא רק בזוגיות נראה את התכונה הזאת. בהמשך גם נראה איך יצחק הולך גם בעקבות אביו, אברהם.
בראשית כ״ו, א׳- ״וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם;
הסיטואציה הראשונה שעולה ליצחק כאשר יש רעב בארץ, היא ״כזה היה גם בזמן של אבא!״
ובהמשך הפסוקים נראה שהקב״ה יודע בדיוק מה עובר על יצחק כי הוא מחזק אותו:
בראשית כ״ו, ב׳-ה׳ ״… וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ… וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ…
עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי״
אבא שלך הוא מקור להשראה, לך בעקבותיו. אבל הקשב גם ללב שלך. אני איתך, אביך איתך.
יצחק עוד יקרא לבנו הקטן יעקב. כזה ההולך בעקבות מישהו אחר, וגם נמצא בהמשך הפרשה את הקונפליקט הרגשי התמידי שיש ליצחק עם התכונה הזאת. ללכת ״עקב״. אבל כאן ברגע הזה נראה לי שיצחק מקבל את הגבורה אותה אנחנו לומדים מפיו. אנחנו מקבלים כאן את אב האומה שלנו, את יסוד הגבורה של יצחק.
לדעת להקשיב. ללכת יחד, ללכת ״עקב״, לחפש השראה ונחמה במקומות הנכונים. בשותפות שלו עם רבקה, ובהשראה שהוא מקבל מאביו.
אבות ד׳, א׳ ״איזהו גיבור הכובש את יצרו״.
יצחק הוא הגבורה הנצרכת לי השבת הזאת. לא פעם נדמה לנו שרק אנחנו יודעים מה הדרך הנכונה, לפעמים היא יכולה לכלול גם שינויים מרחיקי לכת. מיצחק נוכל ללמוד השבת שאפשר להיות גיבור או גיבורה, גם בדרך שקטה יותר. מנהיגות היא לא בהכרח קריאה חזקה. לפעמים הגבורה האמיתית בנקודות של כח היא ללמוד מאחרים, היא לכבוש את ״היצר״. להקשיב, ללמוד, ולשמוח בכך.
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
המדרש מלמד שלפעמים כי לעיתים למעשים שלנו יש השלכות לדורות עתידיים
אנו נבדוק את מקורותיו של הביטוי ״כל דכפין ייתי וייכול״ ונקשר בין אותו משפט עתיק להתנהגות שלנו ברחבי הארץ מפרוץ המלחמה ועד היום.