נאומו של הרב עודד פלס בטקס ההסמכה לרבנות

עודד פלס | פברואר 24, 2021

ברשות אבי מורי, ברשות ראש בית המדרש לרבנים, הרב אבי נוביס-דויטש, ברשות בית הדין – הרב מיכאל גרץ, הרב דיאנה וילה והרבה חיה רואן בקר ולידם ר' מימי פייגלסון וצוות בית המדרש, ברשות הרַבָּה והמורה שלי, הרַבָּה תמר אלעד-אפלבום, חברות וחברים יקרים ואהובים שאיתנו כאן ולכל הרבים שמכבדים אותנו בנוכחותם בזום

I wish to extend a warm welcome to all my dear friends cousins and colleagues who joined us on zoom this morning from South Africa, Austria, Germany, France, the Netherlands, England and those who are up at 3 AM in United States of America – it means so much for me and I am sorry it is all in Hebrew but you have the translation on the chat.

'הנני העני ממעש נרעש וניפחד' – כך פותח הפיוט שזכיתי לשיר עשרות פעמים כחזן בימים הנוראים והיום אני חוזר אליו במעמד מיוחד זה .

אנו עומדים בשבוע של פרשת תצוה הפותחת בציווי: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד׃ את הביטוי המיוחד "להעלות נר תמיד" פירש רש"י על פי הגמרא בשבת:  מַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ .

הרב שמשון רפאל הירש מסיק מזה את המסקנה החינוכית: הווה אומר: תפקיד מלמד-התורה הוא לעשות את עצמו מיותר! אל יעמיד ה"כהן" את ה"הדיוט" במצב של תלות תמידית ממנו. מכאן גם אזהרה למורים ולתלמידים שישהו אלה אצל אלה, בסבלנות ובאורך רוח.

החינוך שאנחנו אמורים לשים נגד עיננו  – עליו להיות בענווה ובנחת, בדרך שתיבנה ותעצים את התלמידים שלנו ואת חברי הקהילות שלנו – עד שהנרות ידלקו ויעלו מעצמן.

גדלתי בבית שמחבר – בין תרבויות ואנשים ואהבה לארץ-ישראל. אני מאמין שאחד הנדבכים המרכזיים בחינוך הוא בניית חיבורים וגשרים. מעט מהם זכיתי לעשות עד עתה. חיבורים בין מוזיקה יהודית לאנשים, בין תורה לעבודה, גשרים בין רפואה אתיקה והלכה, בין תורת ארץ ישראל לקהילות ישראל בתפוצות. גשרים בין יהדות ויהודים לבני דתות אחרות. כאן בירושלים בעיר שמחברת ועושה כל העולם חברים – אני זוכה להיות חלק מקהילה שמחברת: עבר ועתיד, מזרח ומערב, יהודים נוצרים ומוסלמים.

המעמד הזה מתרחש בשנה מאתגרת אבל בערב של אורה ושימחה וששון ויקר .

בפרשת ביכורים אנו רואים שהכרת הטוב לה' באה מתוך שמחה: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקיךָ וכהסברו של הכוזרי: כִּי הַשֶּׁבַח הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַשִּׂמְחָה.

אני מרגיש שזמן השימחה הכללי והאישי הוא עת להכרת הטוב לכל החברים, המורים והמשפחה שהם עבורי אבני דרך ואבני בניין. מתנות לכל אורך המסע.

לדודי אדלר חברי הוותיק מכולם שללא הרף מעודד אותי כל השנים ללמוד עוד ועוד ולא לוותר.

לנפתלי שלימד אותי התחדשות מה היא.

לבני הדודים שלי בארה"ב שהכירו לי דרך נוספת ביהדות

ללורי, לנדיה, לדבורה שהכירו לי את הרַבָּה תמר, ואת קהילת ציון.

לחברי קהילת ציון שבזכותם אני כאן. לרַבָּה חגית סבג על האמון והתמיכה ללא סייג. לרַבָּה אולריקה אופנברג, ליונתן ו- abi לנוגה ולרז –תודה על כל-כך הרבה.

אני זוכה לחיבוק מופלא מקהילת 'שבת אחים' בגילה. אנשים חדורי אהבת אדם ושימחת חיים שמהם אני לומד כל כך הרבה בכל יום. בראשם איימי סימון שאני כל-כך שמח ומודה לך שאת כאן איתנו היום.

לחברי קהילת 'בני-האושר' באמאוס ניקופוליס שליד לטרון, שפתחו את ביתם וליבם. למי שעמד בראשם עד לאחרונה האב פראנס ולמחליפה שלו, שכאן איתנו ידידה יקרה האחות רבקה ואיתה החברותא שלי, האחות אנייס שיחד למדנו באמונה באומץ וביושר.

אני מבקש להודות לאמירית, לרב דוד, לרב יוס ולרב מתן ולכל חברי היקרים לספסל הלימודים כאן בבית המדרש על החברות והחברותא לאורך הדרך, ולמורות ולמורים שלנו שפתחו בפני עוד שערים בלימוד התורה.

לחברי בית הדין שנתנו בי אמונם, נירעש וניפחד אני מקבל את האחריות שהנחתם היום על כתפי.

לירון ויהודה האחים שלי שכאן, לגיסות שלי ולכל האחיינים והאחייניות שלי. אני אוהב אתכם ומלא מעל גדותיי הכרת הטוב שאתם העולם שלי.

כששואלים אותי מה הוא העוגן – מה היא החוויה הכי חזקה שעיצבה את היהדות שאני מאמין בה – אני תמיד מספר על אבא. כשהייתי ילד קטן, בסוף כל ארוחת ליל שבת כששרנו את הפיוט 'צור משלו אכלנו': במילים על כוס יין מלא –מזגת לי עוד גביע מיץ ענבים, הרמת ונתת לי לשתות – ובזכותך אבא ובזכות אמא שאנחנו כל כך מתגעגעים אליה, אני כאן ומתפלל שבזכות החינוך שלכם אזכה להעלות עוד הרבה נרות שידלקו מאליהן.

Thank you so much   תודה רבה