הרב יוסף ברוך | פברואר 17, 2022
בפרשת “כי תשא” מתגונן אהרון בפני שאלת משה “מֶֽה־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־הֵבֵ֥אתָ עָלָ֖יו חֲטָאָ֥ה גְדֹלָֽה?”.
אהרון משיב – “וַיֹּ֣אמֶר אַהֲרֹ֔ן אַל־יִ֥חַר אַ֖ף אֲדֹנִ֑י אַתָּה֙ יָדַ֣עְתָּ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בְרָ֖ע הֽוּא” (שמות ל”ב כ”א-כ”ב).
אפשר לקרוא כאן הטלת אשמה של משה על אהרון, ואז גלגול האשמה על ידי אהרון אל העם. רש”י ואחרים בעקבותיו מפרשים את “ברע” כ-“בדרך רע הם הולכים תמיד”, ויש המסכלים אותיות “ברע” ל-“ערב”, מגלגלים את האשמה אל הערב הרב שנספח אל בני ישראל בצאתם ממצרים. הם, האחרים, הערב הרב, הם המסיתים והמדיחים, לא אנחנו, עם ישראל, חס וחלילה.
לעיתים נדמה לי שגם מהמקומות המאשימים והמואשמים לא יצמחו פרחים באביב.
ועדיין גם כשמשה מסמן את אהרון כאשם לרגע, הוא מזכה את העם. ואהרון במענה רך מנסה להשיב חמה – “אל יחר אף אדוני”, ואז משקף למשה משהו בנפשו – “אתה ידעת את העם”, ומה הוא ידע? “כי ברע הוא”.
מי מאתנו לא ברע מדי פעם? למי אין רגעים של חולשת הרצון, של חימה מיותרת, רגעים של נפילה? מי מאתנו לא טועה לפעמים, נכשל לפעמים, נוח להימשך לרגע אחר הקטנות שבנו, הפחדים, צלקות העבר וכולי? ברע הוא, עם העבדים המסכנים האלה, שהולכים עכשיו במדבר אחרי מאות שנות עבדות. רחמים עליהם. קצת חסד. תראה אותם, הם ברע. הם זקוקים לעזרה.
יש פרשנים המזהים את הרע במצרים שעדיין נושאים בני ישראל במסעם – בזיכרון בגוף והנפש. מצרים של העגלים ופסלי הזהב ואלוהי החומר. לא פשוט להשתחרר מזה. למי אין היום חשבון באמזון, עליאקספרס או איביי? האם לא מוכרים שם עגלי זהב קטנים, מנחמים, המרגיעים לרגע מיני חרדות עמוקות שיש בלב אדם?
רוחות מלחמה מנשבות באירופה. מאבק חומר וכח בין גושים גדולים שהאנשים הקטנים הם רק סטטיסטים בתוכו. שקופים בעימות שאיש מהם לא בחר בו. ברקע משחק ההאשמות בין מזרח למערב אורב עגל הזהב העתיק.
לא טוב למות, לא בכלל, ולא עבור עגל הזהב, ואפילו לא עבור לשכות פרלמנטריות. טוב לחיות. טוב לעבוד את השם. “משירת העשבים נעשה ניגון של רועה. כמה יפה ונאה כששומעים השירה שלהם. טוב מאוד להתפלל ביניהם ובשמחה לעבוד את השם. ומשירת העשבים מתמלא הלב ומשתוקק”.
יוסף ברוך הוא רב הקהילה המסורתית מגן אברהם בעומר, מתנדב כמנטור ב-“אנו”, עובד על הוצאת ספר שני, בנזוג לנעמה ואבא למתן רפאל במשרה מלאה
תפילות יום הכיפורים מלאות בתעוזה. כמובן הם גם מלאות בהכנעה. "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים", או וידויים שונים שמניחים שעשינו עבירות מא' ועד ת'. אבל הן גם מעוררות תעוזה.עוד לפני שממש נכנס החג, לפני השקיעה, אנחנו אומרים: "עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה ".
יש חשבון בנק לנפש, יש חשבון בנק לנשמה, יש חשבון בנק של הלב. כמה מהחשבונות האלה אתם דואגים לעשות הפקדות אחראיות. אני רוצה להציע פרדיגמה של מה זה נקרא להפקיד הפקדות בבנקים האלה.
במדינות דמוקרטיות בנות זמננו, דחף הנקמה מניע את הפופוליזם שתופש מקום מרכזי בפוליטיקה. תופעת הפופוליזם מאפיינת משטרים דמוקטיים מאז ומעולם. הסטוריונים יוונים ורומאים תיארו היטב את כוחו של דחף הנקמה להטות מדינות ולהפיל משטר דמוקרטי.
