יוס ברוך | אוגוסט 27, 2019
“רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה” פותח הכתוב את פרשת ראה, ומתאר את שתי הדרכים המונחות בפני עם ישראל: דרך קיום המצוות ודרך אי־קיומן. הפועל “נותן” מלמד על המתן ואם תרצו על “מתנה” שהיא הברכה והקללה יחד, שתי אפשרויות שהן הדבש והעוקץ. המתנה הכפולה הזו טומנת בחובה מתנה שלישית, מתנת הבחירה. חרות הבחירה אינה קיימת בלי שתהיינה שתי אפשרויות ממשיות מכיוון שבלי חלופות אמיתיות, הבחירה שלנו חסרת משמעות, ואין לנו אחריות עליה. באפשרות הבחירה החופשית מכיר גם הרמב”ם בהלכות תשובה: “אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע”. הרמב”ם מטיל על האדם אחריות לבחירותיו, ומכיר בחרות הבחירה שהיא חרותנו. רוצה לומר, אין חרות בלי אחריות, ואפשר גם לומר שכדי לשאת באחריות, נדרשת מידה של חרות.
בפרשת ניצבים שאליה נגיע בעוד כמה שבועות, כתוב “הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה. וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ”. חוץ מההקבלה בין “חיים ומוות” לבין “ברכה וקללה”, מוסיף לנו הכתוב ציווי ברור שלשונו לשון המלצה: “ובחרת בחיים”. את הציווי לבחור בחיים אפשר לפרש בכל מיני כיוונים אבל בהקשר של “ברכה וקללה”, החובה לבחור בברכה (שהיא החיים) היא חובה מפורשת ברורה וכפולה – לבחור, ולבחור בחיים.
הימים הם ימי בחירות. לנגד העמים היושבים בציון נפרשות הרבה יותר משתי אפשרויות. יש קולות בחברה שלנו השבעים מהמולת הבחירות, מההאשמות המוטחות לכל עבר, ומגילויים רבים מדי של לשון הרע ושנאת חינם, בעיקר בשבועות העוטפים את תשעה באב. לפעמים נדמה שכחברה אנו זוכרים את החורבן ושוכחים את טעמיו. יש המואסים בצורך לבחור, כי הרי בחרנו ממש לא מזמן. נדמה שגם רוב הפוליטיקאים לא מתלהבים מהבחירות האלה שמועדן נפל בי”ז באלול, חודש הסליחות, זמן שהוא קודש למחילה, לפיוס ולתשובה.
לפני עידן, חברת הטלפונים בבריטניה אפשרה ללקוחותיה לבחור מכשיר טלפון בכל צבע שירצו, כל עוד הוא שחור. זו דוגמה לבחירה ריקה, בחירה שמסירה את האחריות מהבוחר. לבחירה שכזאת זכו תושבי ברית המועצות בעידן הקומוניסטי, וכיום זוכים לה גם שכנינו בסוריה ובארצות קרובות אחרות.
האם יש לנו – הישראלים – בחירה אמיתית בבחירות האלה? אני בטוח שיש לנו יותר בחירה מזו שיש לשכנינו הסורים, אבל אין ספק שהרף בסוריה די נמוך. אז איזו בחירה יש לנו עכשיו, בין הזמנים האלה שמובילים אל הבחירות הקרובות? לרשותנו עומדת הבחירה העתיקה בין הברכה לבין הקללה. למשל, עלינו לברר עם עצמנו מיהם אותם הנבחרים שאנו רואים בהם ובדרכם ברכה לעם ישראל? מיהם אלו שהשיח הפוליטי שלהם הוא שיח שיש בו ברכה, שיח הבונה את הבית הלאומי שלנו, מבסס אותו ומחזק את החיים שבו?
הזכות הזו לבחור אינה מובנת מאליה. לא ברמה האישית ולא ברמה הלאומית. לפעמים, כמי שנולד כאן לתוך החרות היהודית־ישראלית הזו, גם אני שוכח. לפני עשור בערך הזכיר לי מפתח מוכשר בצוות הפיתוח שהייתי אחראי עליו, שברוסיה לא הייתה בחירה מי יודע מה. היכולת שלנו ללכת כיהודים בני־ חורין בני הזמן והמקום הזה, ולבחור לנו מנהיגות לאומית כראות עינינו במדינת ישראל החופשית, היא זכות אדירה ופריבילגיה. טוב נעשה אם נממש את הזכות לבחור מתוך אותה תחושת אחריות לקיום שלנו כאן במדינת ישראל, ומתוך אותה חרדת קודש עתיקה שבה היהודי בוחן את מעשיו ואת חייו בחודש הסליחות, בואכה הימים הנוראים. נבחן בכנות היכן הברכה, ונבחר בה.
המאמר פורסם באתר ישראל היום בתאריך 26.8.19.
יוס ברוך הוא סטודנט לרבנות בבית המדרש לרבנים ע”ש שכטר.
"אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר" "אישה כי תזריע וילדה זכר" היכולת, הצורך והאומץ לסלול שאלות חדשות בדרך לליל הסדר.
נאום מפי הרב פרופ' גולינקין בטקס ההסמכה. בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר הסמיך שלושה רבנים חדשים: הרבה מעיין בלדינג-צידון, הרב דורון רובין והרבה מארין דה-מולינר.אנו גאים בהם ומאחלים להן ולו שיזכו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות."תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה."
בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר הסמיך שלושה רבנים חדשים: הרבה מעיין בלדינג-צידון, הרב דורון רובין והרבה מארין דה-מולינר.
אנו גאים בהם ומאחלים להן ולו שיזכו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.
"תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה."
הפוסקים והדרשנים לאורך הדורות ניסו למצוא בארבעת המינים משמעות. בזמן נטילת הלולב אני מנסה לכוון את עצמי לקיום המצווה.
ישנה טענה שארבעת המינים מסמלים פרק היסטורי בזיכרון העם: כפות התמרים מייצגות את ארבעים שנות המדבר, ערבות הנחל את חציית נהר הירדן בכניסה לארץ, ההדס – שגדל על מדרונות הרי המרכז – מסמל את כיבוש אזור ההר ויישובו, והאתרוג את יישוב אזור החוף, בית הגידול של פרי ההדר.
