מאמרים וטורי דעה

ברכה וקללה: מדוע בחירות הן מתנה?

יוס ברוך | אוגוסט 27, 2019

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" פותח הכתוב את פרשת ראה, ומתאר את שתי הדרכים המונחות בפני עם ישראל: דרך קיום המצוות ודרך אי־קיומן. הפועל "נותן" מלמד על המתן ואם תרצו על "מתנה" שהיא הברכה והקללה יחד, שתי אפשרויות שהן הדבש והעוקץ. המתנה הכפולה הזו טומנת בחובה מתנה שלישית, מתנת הבחירה. חרות הבחירה אינה קיימת בלי שתהיינה שתי אפשרויות ממשיות מכיוון שבלי חלופות אמיתיות, הבחירה שלנו חסרת משמעות, ואין לנו אחריות עליה. באפשרות הבחירה החופשית מכיר גם הרמב"ם בהלכות תשובה: "אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע". הרמב"ם מטיל על האדם אחריות לבחירותיו, ומכיר בחרות הבחירה שהיא חרותנו. רוצה לומר, אין חרות בלי אחריות, ואפשר גם לומר שכדי לשאת באחריות, נדרשת מידה של חרות.

בפרשת ניצבים שאליה נגיע בעוד כמה שבועות, כתוב "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה. וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ". חוץ מההקבלה בין "חיים ומוות" לבין "ברכה וקללה", מוסיף לנו הכתוב ציווי ברור שלשונו לשון המלצה: "ובחרת בחיים". את הציווי לבחור בחיים אפשר לפרש בכל מיני כיוונים אבל בהקשר של "ברכה וקללה", החובה לבחור בברכה (שהיא החיים) היא חובה מפורשת ברורה וכפולה – לבחור, ולבחור בחיים.

הימים הם ימי בחירות. לנגד העמים היושבים בציון נפרשות הרבה יותר משתי אפשרויות. יש קולות בחברה שלנו השבעים מהמולת הבחירות, מההאשמות המוטחות לכל עבר, ומגילויים רבים מדי של לשון הרע ושנאת חינם, בעיקר בשבועות העוטפים את תשעה באב. לפעמים נדמה שכחברה אנו זוכרים את החורבן ושוכחים את טעמיו. יש המואסים בצורך לבחור, כי הרי בחרנו ממש לא מזמן. נדמה שגם רוב הפוליטיקאים לא מתלהבים מהבחירות האלה שמועדן נפל בי"ז באלול, חודש הסליחות, זמן שהוא קודש למחילה, לפיוס ולתשובה.

לפני עידן, חברת הטלפונים בבריטניה אפשרה ללקוחותיה לבחור מכשיר טלפון בכל צבע שירצו, כל עוד הוא שחור. זו דוגמה לבחירה ריקה, בחירה שמסירה את האחריות מהבוחר. לבחירה שכזאת זכו תושבי ברית המועצות בעידן הקומוניסטי, וכיום זוכים לה גם שכנינו בסוריה ובארצות קרובות אחרות.

האם יש לנו – הישראלים – בחירה אמיתית בבחירות האלה? אני בטוח שיש לנו יותר בחירה מזו שיש לשכנינו הסורים, אבל אין ספק שהרף בסוריה די נמוך. אז איזו בחירה יש לנו עכשיו, בין הזמנים האלה שמובילים אל הבחירות הקרובות? לרשותנו עומדת הבחירה העתיקה בין הברכה לבין הקללה. למשל, עלינו לברר עם עצמנו מיהם אותם הנבחרים שאנו רואים בהם ובדרכם ברכה לעם ישראל? מיהם אלו שהשיח הפוליטי שלהם הוא שיח שיש בו ברכה, שיח הבונה את הבית הלאומי שלנו, מבסס אותו ומחזק את החיים שבו?

הזכות הזו לבחור אינה מובנת מאליה. לא ברמה האישית ולא ברמה הלאומית. לפעמים, כמי שנולד כאן לתוך החרות היהודית־ישראלית הזו, גם אני שוכח. לפני עשור בערך הזכיר לי מפתח מוכשר בצוות הפיתוח שהייתי אחראי עליו, שברוסיה לא הייתה בחירה מי יודע מה. היכולת שלנו ללכת כיהודים בני־ חורין בני הזמן והמקום הזה, ולבחור לנו מנהיגות לאומית כראות עינינו במדינת ישראל החופשית, היא זכות אדירה ופריבילגיה. טוב נעשה אם נממש את הזכות לבחור מתוך אותה תחושת אחריות לקיום שלנו כאן במדינת ישראל, ומתוך אותה חרדת קודש עתיקה שבה היהודי בוחן את מעשיו ואת חייו בחודש הסליחות, בואכה הימים הנוראים. נבחן בכנות היכן הברכה, ונבחר בה.

המאמר פורסם באתר ישראל היום בתאריך 26.8.19.


יוס ברוך הוא סטודנט לרבנות בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

פרשת האזינו: על כוחה של המוזיקה והתפילה

לאחר נאום פרידה ארוך שניתן לאורך כל ספר דברים ושפירט את מרכיבי הברית בין עם ישראל לה', מסיים משה את נאומו בפרשתנו. פרשת האזינו כתובה כמעט ככולה כשיר, והשימוש בטקסט שכתוב בשירה נועד לקשור את הברית לחוויה בלתי אמצעית.

הכל חייבין בראייה: ההלכה מורה על הכללה וכבוד לבעלי צרכים מיוחדים

באיזו מידה מתירה ההלכה לאדם עם צרכים מיוחדים להיספר למניין, לשמש כשליח/ת ציבור, לעלות לתורה או לקרוא בהפטרה או במגילה, לשמור מצוות (כגון לימוד תורה, קיום מצוות ועשיית מעשי צדקה), ולהוציא אחרים ידי חובת קיום מצווה. שומה עלינו לברר לפרטים את  האפשרות להימנות עם קהל ישראל כבר-מצווה או כבת-מצווה ואת האפשרויות לציון המעמד בפומבי.

תגובה לדבריו של שר החינוך באשר לנישואים בין־דתיים

דבריו של השר רפי פרץ באשר לנישואים בין דתיים הם שיקוף של תפיסה דתית פגומה וזילות שואה. השימוש במושג שואה בקשר של התנהגות אנושית הנובעת מבחירה, פוגעת בזיכרם של קורבנות השואה וניצוליה, ויש בה אף יסוד כלשהו של שנאת זרים וגזענות.

איך פרשת קרח תעזור לנו לפתור מחלוקות?

איך קובעים לפי מי ״הלכה כמותן״? עד כמה עלינו להילחם על האמת שלנו מבלי שהאדמה תפתח את פיה ותבלע צד כזה או אחר? מאמר על פרשת קורח מאת נאוה ב.מאירסדורף.

תוכניות הלימוד

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים



גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.