הרב אבי נוביס־דויטש | ספטמבר 24, 2020
בנסיבות המתרגשות לפתחנו המשלבות צורך להימנע מהתקהלות ובייחוד בחללים סגורים , יחד עם תחזית למזג אוויר חם מן הרגיל , ולאור חובת הצום היום כיפור . נראה לי כי יש באופן כללי יש לנקוט את הפעולות הבאות.
כל התפילות יתקיימו בחוץ , באזור מוצל ומואר בלילה , וכדאי לנצל את הרגעים האחרונים שנותרו להכשיר מקומות כאלו גם באמצעות הגורמים העירוניים. במקומות אלו יש לנהוג לפי הנחיות משרד הבריאות , לשמור מרחק , להשתמש במסכות ולהתחלק לקפסולות מופרדות.
אם ההנחיות יאסרו על התקהלות כזו יש להתפלל ביחיד או במניין מרפסות במקומות בהם ניתן לעשות זאת.
לאור החשש מן החום הגדול יש לצמצם ככל שניתן את תפילת שחרית מוסף ומנחה
הדרך שאני סבור שהכי מתאימה לעשות זאת :
לקיים לאחר ערבית שתתבצע רגיל. סדר פיוטים הכולל את עיקר פיוטי שחרית מוסף ומנחה כולל סדר עבודה ואת הקריאה בספר יונה.
להתחיל את שחרית מוקדם , אם אי אפשר להתחיל בנץ , להתחיל את התפילה ב"המלך" כאשר כל מתפלל יתפלל ביחיד פסוקי דזמרה וברכות השחר . לצמצם את התפילה ככל שניתן ולהשמיט את כל הפיוטים , או כמעט את כולם לסיים לכל המאוחר בעשר בבוקר . עדיף תשע.
להימנע מחזרת שליח הציבור מלאה במנחה , ולקיים חזרה עד קדושת השם בלבד . לא לקרוא הפטרה במנחה, או לחלופין לקרוא הפטרה קצרה במנחה ( 10 פסוקים ) – מנחה צריכה לקחת כחצי שעה במתכונת זו .
לקיים את נעילה כרגיל. להתחיל כשעה לפני סוף הצום , ובמידת הצורך לסיים כמה דקות לאחר סוף הצום
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
המדרש מלמד שלפעמים כי לעיתים למעשים שלנו יש השלכות לדורות עתידיים
אנו נבדוק את מקורותיו של הביטוי ״כל דכפין ייתי וייכול״ ונקשר בין אותו משפט עתיק להתנהגות שלנו ברחבי הארץ מפרוץ המלחמה ועד היום.
