הרבה חיה רואן בקר | ספטמבר 21, 2023
תפילות יום הכיפורים מלאות בתעוזה. כמובן הן גם מלאות בהכנעה.
“אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים”, או וידויים שונים שמניחים שעשינו עבירות מא’ ועד ת’. אבל הן גם מעוררות תעוזה.
עוד לפני שנכנס החג, לפני השקיעה, אנחנו אומרים: “עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה”.
איך אנחנו מעיזים לקבוע דברים על דעת הקהל ועל דעת המקום? מי שמנו להתיר להתפלל כך או אחרת?
אחר כך אנחנו ממשיכים וניגשים לאיזו התרת נדרים לא ברורה, שלא נעשית על פי הכללים של התרת נדרים ועוד נעשית מראש על נדרים שעוד לא נדרנו. אחר כך בתפילת ערבית של יום הכיפורים אנחנו אומרים בקול רם בפעם האחת בשנה את המשפט שבכל הזדמנות אחרת בשנה, שלוש או ארבע פעמים ביום, אנחנו אומרים בלחש “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד” מקריאת שמע.
מדרש דברים רבא מסביר שהמשפט הזה “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד” הוא משפט שמשה שמע שהמלאכים מהללים בו את הקב”ה כאשר משה עלה לקבל את התורה. משה אהב את המשפט והוריד אותו לישראל. המדרש משווה את ישראל למי שגנב תכשיט ונתן אותו לאשתו ואמר לה לענוד את התכשיט רק בתוך הבית, כדי שלא יראו שהיא עונדת תכשיט גנוב.
כך ישראל אומרים את הפסוק הזה בלחש, בגלל שהוא גנוב מהמלאכים. ביום הכיפורים אנחנו אומרים אותו בקול. למה? כי ביום הכיפורים אנחנו דומים למלאכים.
אומנם הרבה ממנהגי יום הכיפורים הם כדי להידמות למלאכים, ההימנעות מתענוגות, הימנעות מהצרכים האנושיים הבסיסיים, לבוש לבן, אולי אפילו התעטפות בקיטל שנהוגה אצל האשכנזים שמדמה תכריכים. אבל להגיד שביום הזה אנחנו צריכים להעיז ולהצהיר על הגניבה שלנו, מוסיף לתחושה שתפילות יום הכיפורים לצד זה שהן מעוררות הכנעה ויראה ואולי אף אשמה, אולי אמורות לעורר גם תעוזה ותחושת מסוגלות.
אינטרוספקציה (הסתכלות פנימה) זו עבודה קשה. שאיפה לשיפור זאת עבודה קשה. בקשת סליחה היא מביכה וקשה. כשאנחנו עושים אותה בכנות, ולא רק כדי לצאת לידי חובה, נדרש מאיתנו לשים בצד את האשמה של האחר, שכל כך קל להתלות בה כאשר יש לנו סכסוך, ולקחת אחריות. וזה מפחיד ומעיק ודורש הרבה כוחות.
הריטואליים של יום כיפורים מרימים אותנו לעבודה הזאת. לעסוק בחשיבה על כל מה שעשינו, ואולי לא עשינו, ואולי כן עשינו ולא חשבנו שעשינו או לא רצינו להודות שעשינו וגם לעורר בנו את התעוזה ותחושת המסוגלות הנדרשת בשביל העבודה הזו.
אני מאחלת לכולנו את השילוב של ענווה ותעוזה שדרוש כדי לעשות את כל אלה.
גמר חתימה טובה משכטר
הפוסקים והדרשנים לאורך הדורות ניסו למצוא בארבעת המינים משמעות. בזמן נטילת הלולב אני מנסה לכוון את עצמי לקיום המצווה.
ישנה טענה שארבעת המינים מסמלים פרק היסטורי בזיכרון העם: כפות התמרים מייצגות את ארבעים שנות המדבר, ערבות הנחל את חציית נהר הירדן בכניסה לארץ, ההדס – שגדל על מדרונות הרי המרכז – מסמל את כיבוש אזור ההר ויישובו, והאתרוג את יישוב אזור החוף, בית הגידול של פרי ההדר.
בימים אלו אנו מסיימים לחגוג את חג הסוכות ומקבלים את פני שמחת תורה. חגיגות שמחת תורה משקפות את המסע הרוחני שעברנו מראש השנה ועד עכשיו. עיקר עשרת ימי תשובה הוא העיסוק בביקורת פנימית ואישית, והמבט אל תוכנו פנימה. אנו מתבוננים פנימה, עוסקים בוויתורים וברצון להשתפרות. אנו נמצאים בתהליך של תשובה אשר לעיתים גורמת לתחושת אי נוחות, אשר לבסוף מאפשרת לנו לזכות בהתחלה חדשה ובברכות חדשות.
יש חשבון בנק לנפש, יש חשבון בנק לנשמה, יש חשבון בנק של הלב. כמה מהחשבונות האלה אתם דואגים לעשות הפקדות אחראיות. אני רוצה להציע פרדיגמה של מה זה נקרא להפקיד הפקדות בבנקים האלה.
במדינות דמוקרטיות בנות זמננו, דחף הנקמה מניע את הפופוליזם שתופש מקום מרכזי בפוליטיקה. תופעת הפופוליזם מאפיינת משטרים דמוקטיים מאז ומעולם. הסטוריונים יוונים ורומאים תיארו היטב את כוחו של דחף הנקמה להטות מדינות ולהפיל משטר דמוקרטי.
