אמירית רוזן | מרץ 27, 2020
ספר ויקרא פותח בפסוק "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר."
מדרש ויקרא רבה (א.ז) שואל מה הקשר בין פרשת המשכן בסוף ספר שמות והביטוי החוזר "כאשר ציווה ה' את משה" המופיע פעמים רבות במסגרת בניית המשכן לבין הפסוק הפותח של הפרשה "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר"?
המדרש ממשיך במשל מרגש אודות הזיקה בין הפנים והחוץ:
משל למלך שצוה את עבדו ואמר לו "בנה לי פלטין (ארמון). על כל דבר ודבר שהיה בונה (משה), היה כותב עליו שמו של מלך (הקב"ה) …. לימים נכנס המלך לתוך פלטין. על כל דבר ודבר שהיה מביט, היה מוצא שמו (של המלך) כתוב עליו. אמר "כל הכבוד הזה עשה לי עבדי, ואני מבפנים והוא מבחוץ?" קראו לו שיכנס לפני ולפנים. כך בשעה שאמר לו הקב"ה למשה, "עשה לי משכן" על כל דבר ודבר שהיה עושה, היה כותב עליו "כאשר צוה ה' את משה" אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ?! קראו לו שיכנס לפני ולפנים לכך נאמר "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר."
ספר שמות מסתיים עם הקמת המשכן, אולם כאשר המשכן הוקם, מסופר בפרק מ פסוק לה: "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן." הרשב"ם מסביר שזאת הסיבה שה' צריך לקרוא למשה בפרשתנו כי לא היה למשה אפשרות לבוא אל המשכן כי כבוד ה' מילא את המשכן. המדרש גם שם לב לעובדה זו אך מציג את הקשר בין הפסוקים כחלק מעלילה אודות ניתוק, געגועים וחידוש הקשר. במשל שמביא המדרש, כל האלמנטים של הארמון, כלומר המשכן וכליו, מזכירים לקב"ה את משה, שכן נאמר על המשכן וכליו "כאשר צוה ה' את משה". הקב"ה מצר על קירות המשכן המפרידים בינו ובין משה, קירות המפרידים בין הפנים והחוץ. מתוך כך הקב"ה קורא למשה בפרשתנו לבוא לפני ולפנים , אל תוך המרחב הפנימי ביותר של המשכן.
בתקופה זו של נגיף הקורונה, בה הרבה מרחבים חיצוניים סגורים בפנינו, טבעי שנרגיש שהבית סוגר עלינו ויוצר לנו תחושת ניתוק. אם זה בעקבות תחושת בדידות וניתוק מאחרים, ואם זה בעקבות הבלגן והרעש לאור העובדה שכולם נמצאים בתוך הבית וכמעט בלתי אפשרי למצוא פינה שקטה לסדר בה את המחשבות, שלא לומר את הבית… בתקופה זו אני חושבת שאנו מבינים כמה אנחנו צריכים את הבית , אך עם זאת, אנו מבינים כמה אנחנו זקוקים למרחב שמחוץ לבית אשר נותן לנו עוגנים שונים ואפשרויות שונות לביטוי. תקופה זו מדגישה כמה אנחנו זקוקים לבית, למרחב החיצוני ולקשר בין שניהם.
ה"קריאה" של פרשת ויקרא לאור מדרש זה היא לדעתי, לא להתבייש "לקרוא" למי שאנו זקוקים לקשר איתו ולשמור על קשר עם אנשים החשובים שלנו כפי שהקב"ה קרא למשה, כשהרגיש, על פי המדרש, שקירות המשכן סוגרים עליו. המשל הנפלא והנועז אודות הצורך של הקב"ה במשה ובקשר עם המרחב החיצוני, הוא השראה בשבילנו לשמור ולחזק את הקשרים האינטימיים עם סביבתנו – למרות היותנו בבית.
כמו כן, בתקופה זו גם אנחנו "נקראים" להיות שם, בעיקר בשמירה על קשר, גם אם הקשר הוא מרחוק. המדרש "קורא" לנו להרגיש את הגעגוע לחוץ, ולראות באילו אופנים אנו יכולים "לקרוא בשם" למרחבים ולקשרים אשר חשובים לנו מחוץ לבית, ולתת להם קצת מקום, גם בתוך הבית.
בברכת רפואת הגוף והנפש, שבת שלום.
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
המדרש מלמד שלפעמים כי לעיתים למעשים שלנו יש השלכות לדורות עתידיים
אנו נבדוק את מקורותיו של הביטוי ״כל דכפין ייתי וייכול״ ונקשר בין אותו משפט עתיק להתנהגות שלנו ברחבי הארץ מפרוץ המלחמה ועד היום.