פרשת ויחי: אמת לשעתה ואמת לדורות

רחמים (רמי) תמם | דצמבר 31, 2020

מה עושה אדם לפני שהוא נפטר מן העולם, והולך לבלי שוב?

מה הוא רוצה לומר לילדיו, למשפחתו, לידידיו ולאויביו רגע לפני הרגע הזה?

האם הוא מנסה לתת עצה אחרונה? לשתף במחשבה? להשאיר אחריו אמת המנסרת בחללו של עולם והנותרת אחריו?

יעקב אבינו, שמציג את סיכום חייו בפרשה הקודמת בפני פרעה במילים הכל כך עצובות  – "מעטים ורעים היו שני ימי חיי, ולא השיגו את ימי שני חיי אבותיי בימי מגוריהם" – החיים שלי היו קצרים, רעים, ולא הגיעו להישגיהם של אבותיי.

יעקב לא מייפה את הדברים. הוא מישיר מבט לעבר חייו, ומתאר אותם במילים קצובות ומדודות.

וכך עושה הוא לילדיו בפרשתנו, פרשת ויחי.

אבל קודם לכן, יעקב שמעולם לא זכה במתת הנבואה, ותמיד התמודד עם המציאות הקיימת ויכל לה, זוכה לרגע אחד של נחת נבואית.

יעקב קורא לבניו של יוסף, ומברך את הצעיר לפני הבכור. יעקב מסתכל קדימה, לעתיד, ורואה שאפריים יהיה הגדול, ומלכות יוסף תצא ממנו.

ברוח נבואה זו קורא יעקב לילדיו ואומר להם "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". האחים כולם נאספים, אך לפי דבריו של רש"י המסכם את מדרשי חז"ל "ביקש (יעקב) לגלות את הקץ, ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים".

יעקב חוזר להיות יעקב. ללא נבואה. ללא חכמת העתיד. נותר רק עם המציאות הקשה, כפי שהיה עד עכשיו במשך 7 פרשות.

ויעקב שוב, מסתכל נכחה, ואומר לילדיו אמת. ברכות לא היו שם.  לקחים, בוודאי שהיו.

אני מדמיין את ילדיו, המגיעים לשמוע את העתיד, ובמקום זאת מוצאים עצמם נשפטים על העבר. התמונה של יעקב הנפטר כאשר בניו מסביב למיטתו (ואיפה דינה בתמונה?) רחוקה להיות אידילית.

יעקב בא חשבון עם ראובן, שחלל יצועי אביו, ועם שמעון ולוי שפגעו בהסכמיו הפוליטיים. זבולון, יישכר, אשר ונפתלי מבורכים בשפע גשמי, דן וגד  – בני השפחות – מבורכים בעצמה צבאית, בנימין נותר לבדו, בין נחלות אחיו כזאב בודד, ורק יהודה ויוסף  – בני לאה ורחל זוכים בברכת מלכים.

יעקב מישיר מבט לאמת. ורואה את העתיד. ומבין שהדברים האחרונים שאב יכול לומר לילדיו זו האמת.

יעקב מאמין שילדי ילדיו יחונכו לפי מורשת אבותיהם. ולפיכך אלו ששברו את המסגרת המשפחתית, ראובן, שמעון ולוי לא יצליחו להחזיק בנחלותיהם. דן וגד יחזיקו בנחלות הספר, ויאבטחו את אחיהם בעלי ברכת השפע, שיחזיקו בנחלות העמק, הגליל, ומישור החוף. וממלכות ישראל (אפריים)  ויהודה ימשיכו במאבק על המנהיגות.

יעקב רואה זאת. ואומר זאת לילדיו.  את האמת.

אומר ר' יוחנן על הפסוק מתהלים מזמור פ"ה – "אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף" כי "כל המצדיק את עצמו מלמטה מצדיקין עליו הדין מלמעלה" (תענית, ח' ע"א).

יעקב הוא איש אמת. האיש ה"עקוב", העקום, שהתחכם לחיים כל חייו, ושילדיו התחכמו לו, הופך לאיש אמת לעת זקנתו. "תתן אמת ליעקב" אומר מיכה הנביא. יעקב יודע שהאמת צומחת מלמטה. ורק באמירת האמת יוכל לאפשר לילדיו לצמוח. גם לאלו שישענו על אחיהם ולא תהיה להם נחלה. גם לאלו שיאבקו בשביל האחרים שינוחו תחת גפנם. גם לאלו שימשיכו ויאבקו זה בזה על מנהיגות העם. רק עם האמת, יודע יעקב שכשהוא ישקיף מלמעלה, הוא יוכל לראות צדק.

לקח מעניין. מילותיו האחרונות של יעקב הן האמת.  רק היא צומחת. רק היא לדורות.