פרשת קורח: להפוך את הלימון ללימונדה

איתן קרול | יוני 19, 2020

פרשת קרח מתארת רגע קשה מאוד בקרב ההנהגה של עם ישראל ובקרב העם עצמו. הפרשה מתארת את ייחוס המורדים, את תלונתם, את תחושות משה לאור המרד, העלבון שהוא חש ומעשיו כתגובה לקריאת המרד. בסופה של הפרשה, אלוהים מתערב ובצעד קשה מאוד מגיף את המורדים באסונות גיאולוגיים ותברואתיים.

בכל הפרשה, יש משפט אחד של משה שתפס את תשומת ליבי במיוחד. משה פונה לאלוהים ומבקש ממנו לקחת צד במחלוקת מול קורח ועדתו, ולבחור בו, במשה: "…אל תפן אל מנחתם, לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם" (במדבר ט"ז, י"ז). הבקשה הזו תמוהה בעיני. משה שנבחר על ידי האלוהים, משה שניסה לברוח מהתפקיד, משה שאלוהים הראה שוב ושוב את תמיכתו המלאה בו, עומד עכשיו חסר ביטחון וחסר אמונה, מצטדק בפני אלוהים ומבקש לגיטימציה.

לא פעם מצאתי את עצמי במעמד בו הייתי יותר מראוי לקחת חלק במעמד, אולם חוסר הביטחון והפקפוק שלי עצמי בעצמי, באלוהים שלי ובצדקת דרכי, הובילו אותי לעבר כישלון גדול, במקום ההצלחה אשר בפתחה כבר עמדתי.

מדוע משה מפקפק בעצמו, במנהיגותו, ואפילו חושש שאולי גם אלוהים לא יעמוד לצידו? מדוע זה קורה לנו? כמה כשלונות צורמים שלנו, להם אנו עדים בחיינו, נובעים מכך שלא האמנו שאנו ראויים מספיק, שפקפקנו בעצמנו? כמה כשלונות אנו אשמים בכך שהבאנו על עצמנו?

בפרשתנו, למרות הפקפוק בעצמו והפנייה לאלוהים, משה מצליח לצלוח את ההתנגדות והמרד ולהביא לרגיעה. מעניין היה לבחון מה היה קורה אילו נכשל…

הכשלונות שלנו מלמדים אותנו משהו חדש על עצמנו. כל כשלון שחוויתי ברמה האישית פתח עבורי הרבה נתיבים חדשים בדרך לעוד נצחונות והצלחות. כך שפעמים רבות הכשלון בעצם הפך לברכה – בדומה מהאמירה הידועה "לעשות מהלימון לימונדה".

מתוך ההסתכלות על הפרשה, על משה והתנהלותו במחלוקת קורח ועדתו, ומתוך הסתכלות על עצמי, אני רוצה לאחל לנו שכשנקרא השבת את הפרשה, נזכה לא לאבד את האמונה, לא באלוהים, ולא בעצמנו. אך אם כבר קרה, שנדע לראות את הברכה הסמויה מן העין גם בכישלון, ונלמד לעשות מהלימון לימונדה.