| פברואר 4, 2022
״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״. מדוע מילים אלה לא פותחות את פרשת תרומה?
פרשת תרומה נפתחת עם המילים ״וידבר ה׳ אל-משה לאמר: דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה״ ואז מופיע רשימה ארוכה של מהות התרומה. ורק בסוף, אחרי הרשימה, רשומה מטרת התרומה.
סדר הדברים די מנגד את האינטואיציה. כאשר מגייסים תרומות, חייבים קודם להגדיר את מטרת התרומה, ורק אחר כך לפרט את התרומות. בפרשה משתמע כעצם נתינת התרומה הוא מובן מאליו, והמטרה — בניית המקדש — הוא שולית.
הייתכן ובניית המקדש אינה המטרה אלא דרכי הביצוע של המטרה האמיתית, שהיא לקיחת התרומה. אפילו על המילים הפשוטות ״ויקחו לי תרומה״ יש צורך בפרשנות. ״לי״, רש״י אומר, לשמי. לא ״ויקחו למקדשי תרומה״ או ״ויקחו לכהנים וללויים תרומה״, אלא שהתרומה היא לשם ה׳.
חשוב לזכור כי הבניה הזאת היא למטרת בית מקדש, מה שיבוא רק בעוד כמה מאות שנים אחרי כיבוש הארץ, אלא לבניית המשכן. ובכל זאת המילה מקדש היא מילת מפתח, כדי לסמן את קדושת הבנייה. על ידי התרומה, תרומה שהיא נדיבת הלב, הקבוצה מתגבשת, והקבוצה עושה, לא בונה אלא עושה, מקדש. וכידוע, א-לוהים אינו שוכן בתוך המקדש, כי הרי כתוב ״בתוכם״ ולא ״בתוכו״. השכינה שוכנת בתוך העם.
המבוא לפרשה מלמד אותנו שלא המרחב הפיזי קובע את הקדושה אלא הנתינה של הלב בצורה מגוונת. קודם כל- שנדע לקחת את התרומה הייחודית מכל אחת ואחד. אלה בכלי מתכת כמו כסף וזהב. אלה בצבע – תכלת וארגמן. אלה בעורות ואלה באבנים.
ומה התרומות שבונות את המקדש היום? היא בחזנות והוא בדבר תורה. הוא בהתנדבות והיא בשיעורי גמרא. הם בבית חם לגיל הפעיל והן בתכנית לימוד לאנשים עם מוגבלויות.
איסוף החומרים לא מציין את הכמות. מכמות ומהוראות ברורות נבנה בית, אבל לא נבנה מקדש. הגיוון פה לא מציין את צורך המקדש, הוא מציין את צורך הקבלה. דווקא העם אינו מצוה לתת, אבל המנהיגים מצווים לקחת. גם היום, כל מנהיגת קהילה צריכה לדעת לקחת את התרומה הייחודית של כל אחד. הקב״ה, האין עוד מלבדו, אינו יכול לשכון בתוך מבנה. אך כאשר נדע לקבל את תרומות נדבות הלב של כל העם, הקב״ה תוכל לשכון בתוכנו.
הרב ארי חסיד הוא בוגר תוכנית ההסמכה לרבנים, רב קהילה במזכרת בתיה ומנכ״ל עמותת 70 פנים
הפוסקים והדרשנים לאורך הדורות ניסו למצוא בארבעת המינים משמעות. בזמן נטילת הלולב אני מנסה לכוון את עצמי לקיום המצווה.
ישנה טענה שארבעת המינים מסמלים פרק היסטורי בזיכרון העם: כפות התמרים מייצגות את ארבעים שנות המדבר, ערבות הנחל את חציית נהר הירדן בכניסה לארץ, ההדס – שגדל על מדרונות הרי המרכז – מסמל את כיבוש אזור ההר ויישובו, והאתרוג את יישוב אזור החוף, בית הגידול של פרי ההדר.
בימים אלו אנו מסיימים לחגוג את חג הסוכות ומקבלים את פני שמחת תורה. חגיגות שמחת תורה משקפות את המסע הרוחני שעברנו מראש השנה ועד עכשיו. עיקר עשרת ימי תשובה הוא העיסוק בביקורת פנימית ואישית, והמבט אל תוכנו פנימה. אנו מתבוננים פנימה, עוסקים בוויתורים וברצון להשתפרות. אנו נמצאים בתהליך של תשובה אשר לעיתים גורמת לתחושת אי נוחות, אשר לבסוף מאפשרת לנו לזכות בהתחלה חדשה ובברכות חדשות.
תפילות יום הכיפורים מלאות בתעוזה. כמובן הם גם מלאות בהכנעה. "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים", או וידויים שונים שמניחים שעשינו עבירות מא' ועד ת'. אבל הן גם מעוררות תעוזה.עוד לפני שממש נכנס החג, לפני השקיעה, אנחנו אומרים: "עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה ".
יש חשבון בנק לנפש, יש חשבון בנק לנשמה, יש חשבון בנק של הלב. כמה מהחשבונות האלה אתם דואגים לעשות הפקדות אחראיות. אני רוצה להציע פרדיגמה של מה זה נקרא להפקיד הפקדות בבנקים האלה.
