הרב מתיו ברקוביץ’ | אוקטובר 6, 2023
בימים אלו אנו מסיימים לחגוג את חג הסוכות ומקבלים את פני שמחת תורה. חגיגות שמחת תורה משקפות את המסע הרוחני שעברנו מראש השנה ועד עכשיו. עיקר עשרת ימי תשובה הוא העיסוק בביקורת פנימית ואישית, והמבט אל תוכנו פנימה. אנו מתבוננים פנימה, עוסקים בוויתורים וברצון להשתפרות. אנו נמצאים בתהליך של תשובה אשר לעיתים גורמת לתחושת אי נוחות, אשר לבסוף מאפשרת לנו לזכות בהתחלה חדשה ובברכות חדשות.
בטקס שמחת תורה אנו מסיימים לקרוא את הפרשה האחרונה בספר דברים, פרשת וזאת הברכה ומתחילים בקריאת ספר בראשית. בפרשת האזינו, הפרשה לפני וזאת הברכה, משה מביט לאחור ורואה את כל הטעויות של העם ומזהיר אותם לקראת העתיד. מותו קרב, וכך גם מועד פרידתו מעמו האהוב. תוכן המסר משתנה באופן דרמתי כאשר יש מעבר מביקורת לברכה בפרשת וזאת הברכה.
“וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ”
רש”י מסביר: “וְזֹאת הַבְּרָכָה. לִפְנֵי מוֹתוֹ – סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ, שֶׁאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי.” כיצד ניתן להבין מסר זה?
הרב שמואל אבידור הכהן ז”ל, אשר לימד במסלול לרבנות במכון שכטר לפני עשרים וחמש שנים, כותב בספרו לקראת שבת: “המנהיג האמיתי אינו חונף להמונים. הוא אומר להם את האמת ואת כל האמת. גם אם היא מרה. הוא חושף מגרעות, הוא מתריע על עיוותים, הוא מזעזע באזהרות. יחד עם זאת, הוא שופך אהבה לכלל כולו ולכל שבט ושבט. ולא נפרד משה מבני ישראל אלא בזאת הברכה.” זאת אומרת, משה אכן רצה להיפרד מעמו באופן חיובי, מתוך אהבה, חסד ואופטימיות, ולא מתוך רגש שלילי ומר. משה בירך כל שבט בברכת המשך הדרך על ידי הענקת נחלה לכל אחד.
כשם שספר דברים, סיום חמשת חומשי התורה, מסתיים בברכה, כך נפתחת התורה בברכה בספר בראשית.
בספר בראשית, ביום חמישי של בריאת העולם, לאחר בריאת בעלי החיים כתוב: “וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ.”
כשם שמשה מסיים את חייו במתן תקווה לעתיד, כך הקב”ה פותח בברכת חיים.
ברכה הינה הגשר שמקשר בין סיום התורה לתחילת התורה.
יהי רצון שנזכה גם לתקווה וגם לחיים בשמחת תורה.
שנה טובה ומתוקה וחג שמח
הפוסקים והדרשנים לאורך הדורות ניסו למצוא בארבעת המינים משמעות. בזמן נטילת הלולב אני מנסה לכוון את עצמי לקיום המצווה.
ישנה טענה שארבעת המינים מסמלים פרק היסטורי בזיכרון העם: כפות התמרים מייצגות את ארבעים שנות המדבר, ערבות הנחל את חציית נהר הירדן בכניסה לארץ, ההדס – שגדל על מדרונות הרי המרכז – מסמל את כיבוש אזור ההר ויישובו, והאתרוג את יישוב אזור החוף, בית הגידול של פרי ההדר.
תפילות יום הכיפורים מלאות בתעוזה. כמובן הם גם מלאות בהכנעה. "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים", או וידויים שונים שמניחים שעשינו עבירות מא' ועד ת'. אבל הן גם מעוררות תעוזה.עוד לפני שממש נכנס החג, לפני השקיעה, אנחנו אומרים: "עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה ".
יש חשבון בנק לנפש, יש חשבון בנק לנשמה, יש חשבון בנק של הלב. כמה מהחשבונות האלה אתם דואגים לעשות הפקדות אחראיות. אני רוצה להציע פרדיגמה של מה זה נקרא להפקיד הפקדות בבנקים האלה.
במדינות דמוקרטיות בנות זמננו, דחף הנקמה מניע את הפופוליזם שתופש מקום מרכזי בפוליטיקה. תופעת הפופוליזם מאפיינת משטרים דמוקטיים מאז ומעולם. הסטוריונים יוונים ורומאים תיארו היטב את כוחו של דחף הנקמה להטות מדינות ולהפיל משטר דמוקרטי.
