פרשת שמות: איך מגיבים לבלתי צפוי

יובל כץ ווילפינג | ינואר 8, 2021

בפרשה זאת אנו מתחילים ספר חדש ופרק חדש בסיפור של בני ישראל. זו גם הפרשה בה אנו פוגשים דמויות חדשות כמו משה, אהרון, מרים, ופרעה וכן מתוודעים למצבים חדשים כמו עבדות, שעבוד, ושבטיות שנוצקת בתוך כבשן של עוינות. גם הדמות החשובה ביותר חוזרת, אלוהים. דמות מוכרת זו חוזרת אחרי היעדרות ארוכה מחיי השבט שכרת ברית עם אבותיו. מאות שנים של שתיקה מסתיימות.
אלוהים מופיע אצל משה בהפתעה באמצע יום עבודה. משה דואג לצאן שלו, ופתאום הוא מתפתה להתקרב למופע מוזר- הסנה הבוער. משה כבר כמעט לא קשור לשבט, הוא גר רחוק ומתחיל כבר חיים חדשים עם משפחה ועבודה חדשה. למעשה, מה שקשר אותו לשבט יותר מהכל עד כה, היה רגע של זעם, שבו מרוב הזדהות עם סבל חבר לשבט, הוא התנפל על איש אחר והרגו – ואז ברח. משה אולי כבר השאיר את מצרים ואת השבט שלו מאחור, אבל בפגישה מפתיעה אחת שתופסת חלק נכבד מהפרשה שלנו, משתנה כל גורלו: מרועה צאן רחוק מעם ישראל, הוא הופך לאחראי על כל ישראל.
בפסוק ד' אלוהים קורא אל משה מהסנה והוא בא, אבל ההכרה אל מה ומי הוא בא, מתרחשת רק שני פסוקים אחר כך, בפסוק ו'. אז מתוארת התגובה הראשונית של משה, כאשר הוא מבין את המצב בו הוא נמצא וכאשר חייו מתהפכים עליו: "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה, פָּנָיו, כִּי יָרֵא, מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים".
אחרי שנים של ניתוק, אלוהים חוזר. משה במקום לקבלו בסבר פנים יפות, מסתיר את פניו, כאילו פגש מכר לא רצוי מפעם. אבל משה לא עושה זאת מחוסר נעימות, אלא מתוך יראה. משה ירא מפני האלוהים; מפני הדמות החוזרת, שהוא עצמו לא ממש מכיר; מפני הסכנה הלא ידועה, כמעט כמו שאנחנו מסתירים את פנינו מפני קורונה – כך גם משה מסתיר את פניו כדי לשמור על עצמו. הוא כל כך ירא, עד שאינו יכול להישיר מבט אל אלוהים. משה מונע מאלוהים את פניו שלו, את מבטו. אנחנו יודעים שהסתר פנים של אלוהים הוא דבר שאנו שואפים להימנע ממנו. בברכת כהנים אנחנו בדיוק מבקשים את ההפך – "יאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".
איך אפשר להבין את ההתנהגות הזאת של משה? כבר בתלמוד התייחסו לשאלה הזו במסכת ברכות עמ' ז' ע"א. ״וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאוֹת אֶת פָּנָי״, תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: כְּשֶׁרָצִיתִי — לֹא רָצִיתָ, עַכְשָׁיו שֶׁאַתָּה רוֹצֶה — אֵינִי רוֹצֶה.
רבי יהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה המצוטט כאן מתיחס בשלילה להתנהגות זו, כאשר הוא מצטט את הפסוק משמות ל"ג, כ' בפרשת כי תשא המגיעה עוד חודשים. בפרשה זו אנו רואים את ההתקרבות המקסימלית בין אלוהים למשה, ובכל זאת אלוהים מסתיר את פניו. יהושע בן קרחה רואה כאן מידה כנגד מידה, בגלל שמשה לא קיבל את אלוהים מיד בפניו, כך גם אלוהים לא מתמסר בפניו למשה.
בהמשך הסוגיה בגמרא, רבי יוֹנָתָן חולק עליו ורואה את הסתר הפנים של משה דווקא לחיוב: וּפְלִיגָא דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: בִּשְׂכַר שָׁלֹשׁ זָכָה לְשָׁלֹשׁ. בִּשְׂכַר ״וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו״ — זָכָה לִקְלַסְתֵּר פָּנִים. בִּשְׂכַר ״כִּי יָרֵא״— זָכָה לְ״וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו״(שמות לד ד). בִּשְׂכַר ״מֵהַבִּיט״ — זָכָה לְ״וּתְמֻנַת ה׳ יַבִּיט״.(במדבר יב ח) לפי רבי יונתן, משה מקבל שכר על כל פעולה שעשה בפסוק: הסתרה, יראה, הבטה.
מהות המחלוקת בין הרבנים היא התגובה לאירוע גדול ולא צפוי. האם לקבל אותו או לנהוג בו בכבוד מפאת יראה? המגפה שכבר איתנו חודשים רבים מהווה אירוע משנה חיים לרבים מאיתנו. היא נפלה עלינו כמו משום מקום וקשה לדעת לאן היא תקח אותנו. משה זכה מפני שהסתיר את פניו ונמנע מלהביט מפני היראה לכבוד הקדוש ברוך הוא, נקווה שאף אנחנו נזכה בזכות הכבוד שאנחנו מראים לכל בני האדם בכך שאנו מסתירים את פנינו מהם במסכה ומביטים בחלקם רק דרך מסך מפני היראה לחיי בני אדם.