יצחק הוץ | מאי 27, 2021
לכל אחד ואחת יש מסע משלו
בפרשת השבוע, פרשת "בהעלותך" מספרת לנו שהמשכן פורק כל פעם שבני ישראל התחילו במסעם, הורכב מחדש כל פעם שעצרו וחנו, ושוב פורק מחדש כאשר שוב יצאו לדרכם.
לא משנה אם הם חנו במקום מסוים שבועות שלמים, או אם זו הפסקה ליום אחד בלבד – במקום בו עצרו, שם הקימו את המשכן מחדש, והקריבו קרבנות ומנחות כסדרם.
זו היתה דרכם של אבותינו להגיד לאלהים "אנחנו איתך".
הפרשה גם מתארת שבמסע של בני ישראל, הקב"ה תמיד ליווה אותם בענן: "וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן־שָׁם הֶעָנָן, שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עַל־פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל־פִּי ה' יַחֲנוּ" (במדבר ט, יח).
זו דרכו של הקב"ה לומר לאבותינו "אני איתכם".
ומיד לאחר מכן התורה מספרת לנו כי "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה, ה' (…) וּבְנֻחֹה יֹאמַר: שׁוּבָה, ה' רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י, לה-לו)
לכאורה, אנו עדים לסתירה בין הדברים: האם משה וישראל הלכו אחרי הענן "על-פי ה'", או האם הענן הלך אחרי העם באמירתו של משה רבנו? נראה בעיני כי התשובה היא גם וגם – עקבנו אחרי הענן והוא הלך בעקבותינו. זו דרכו של הקב"ה לשמור עלינו שלא נתייאש במסע.
בתפילתנו כיום, הפסוקים הללו מלווים הוצאת ספר התורה והכנסתו מחדש אל תוך הארון. והתורה העתיקה בת שלושת אלפים שנה היא לא נשארת היום באיזשהו מוזיאון כמו כמה וכמה טקסטים מהעת העתיקה – להפך: היא מתעקשת להמשיך רלוונטית לנו, ומתחדשת בגללנו ובעבורנו, וממשיכה ללוות אותנו דרך מסעותינו בחיים.
"ויהי בנסוע" – כל פעם שהתורה יוצאת לדרך במסעה, אנחנו כטרמפיסטים נוסעים איתה כי "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". בזו הדרך התורה מאכילה אותנו אוכל רוחני, ומחייה את כל אחד מאיתנו, כי "עץ חיים היא למחזיקים בה".
שתהיה לכולנו נסיעה טובה!
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
המדרש מלמד שלפעמים כי לעיתים למעשים שלנו יש השלכות לדורות עתידיים
אנו נבדוק את מקורותיו של הביטוי ״כל דכפין ייתי וייכול״ ונקשר בין אותו משפט עתיק להתנהגות שלנו ברחבי הארץ מפרוץ המלחמה ועד היום.