מאמרים וטורי דעה

פרשת כי תשא: בין עגל הזהב והקורונה

הרב אבי נוביס־דויטש | מרץ 4, 2021

אנו עומדים בתווך בין ארבע פרשיות – תרומה ותצווה מן העבר האחד, ויקהל-פקודי מן העבר השני. ארבע פרשיות אלו עוסקות במשכן, כליו ועבודתו. נראה לרגע, כאילו פרשת כי תישא, מוציאה אותנו להפסקה בפירוט כללי המשחק במשכן, אל פרשה המתארת את תגובתם של בני ישראל למה שהם מבינים כעיכוב של משה בירידה מהר סיני והיעדרותו ממחנה ישראל.  

בני ישראל פונים אל אהרון בעקבות כך, והוא בתגובה מבקש מהם זהב, אשר ממנו הוא יוצר את העגל, עליו הוא אומר לבני ישראל "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". לאחר מכן אהרון מקים מזבח לפני העגל וקובע חג לה' למחרת. 

אם הסיפור היה מסתיים כאן, הוא היה מתכתב ישירות  עם הכרובים אשר נמצאים על הכפורתעשייתם של הכרובים מתוארת בראשית פרשת תרומה ואף במקדש שלמה. הסיפור גם היה מתכתב עם הכרובים שהוצבו לשמור על גן העדן, וכן עם העגלים אותם בנה ירבעם בבית אל ובדן. כל אלו מבטאים ניסיון ליצור ייצוג פיזי של האלוקות באופנים שונים.  

עצם היצירה של ייצוג פיזי של האלוקות או של מקום שכינתה (ה' הנועד מבין הכרובים מעל הכפורת), אינה נראית פסולה בעיני המקרא בשעת תיאור יצירת חפצי המשכן והמקדש. אם נודה על האמת, יצירה מעין זו נוכחת במידת מה ביצידה של כל בית כנסת שבמרכזו ארון קודש ובתוכו תורה. חפצים אלו משמשים כאמצעי ליצירת אווירת קדושה, על מנת לאפשר גישור על הפער בין האל שאין לו גוף ודמות הגוף לאדם החומרי והפיזי.  

אם כך, היכן נמצא הכישלון במעשה העגל?

אני מבקש להאיר זרקור על משפט אחד שקודם לתגובה האלקית : 

"וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק" (שמות לב, ו) 

השורש לצחק, המובא בסוף הפסוק, מופיע בהקשר שלילי גם במקומות אחרים בתורהשרה רואה את ישמעאל מצחק – "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (בראשית כא, ט). גם אשת פוטיפר מאשימה את יוסף ואומרת "בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי" (בראשית לט, יז).  

ייתכן כי השבר הגדול בפרשה אינו עצם עשיית העגל, אלא המעבר מפולחן שבבסיסו יראה וכבוד, לפולחן שבמרכזו הוללות ושבירת גבולות. האתגר הרוחני שמציבה פרשת העגל אינה החרדה מסמלים פיזיים, אלא החשש שהפולחן יהפוך להוללות ולפריצת גבולות. פולחן שבו המחויבות הדתית והחוויה הרוחנית לא מציבה לעצמה גבול.  

בימים אלו נדמה לי שעלינו להציב שני גבולות חיוניים לעבודת ה'  הכבוד הבסיסי לכל אדם, וההישמרות וזהירות מהפצת הקורונהסיפור העגל צריך להזכיר לנו את הכישלון הרובץ לפתחינו. 

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

פרשת כי תשא: "כי ברע הוא"

הרב יוסף ברוך, רב הקהילה המסורתית בעומר ובוגר בית המדרש, מתבונן בחילופי ההאשמות בין אהרון ומשה לאחר מעשה העגל, בפרשת כי תישא, ומחפש איך אדם מוצא נחמה ללא עגל זהב - אמיתי או מודרני.

פרשת תרומה: איך בונים משכן בימינו?

מה חשוב בבניית המקדש? החומרים, התוצר הסופי, או שמא התהליך עצמו? הרב ארי חסיד מתבונן בבניית המשכן ומבקש להבין איך בונים מקדש בימינו?

פרשת משפטים: עין תחת עין - באמת?!

האם התורה באמת מצווה אותנו לעקור עין למי שפגע בעין שלנו? הרב דיאנה וילה מצוות בית המדרש כותבת על הסמכות של חז"ל לפרש את התורה, ומה עלינו ללמוד מהציווי "עין תחת עין"?

פרשת יתרו: מעמדן של עשרת הדיברות ביהדות

עשרת הדיברות הן טקסט יסודי בעולם היהודי, אך האם מעמדן גבוה יותר משל מרכיבים אחרים בדת? האם יש לעמוד בזמן קריאת עשרת הדיברות בבית הכנסת? יובל כץ, תלמיד תוכנית ההסמכה לרבנות, מעיין בפרשת יתרו וביחס במקורות לעשרת הדברות.

תוכניות הלימוד

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים



    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.