מאמרים וטורי דעה

פרשת כי תשא: בין עגל הזהב והקורונה

הרב אבי נוביס־דויטש | מרץ 4, 2021

אנו עומדים בתווך בין ארבע פרשיות – תרומה ותצווה מן העבר האחד, ויקהל-פקודי מן העבר השני. ארבע פרשיות אלו עוסקות במשכן, כליו ועבודתו. נראה לרגע, כאילו פרשת כי תישא, מוציאה אותנו להפסקה בפירוט כללי המשחק במשכן, אל פרשה המתארת את תגובתם של בני ישראל למה שהם מבינים כעיכוב של משה בירידה מהר סיני והיעדרותו ממחנה ישראל.  

בני ישראל פונים אל אהרון בעקבות כך, והוא בתגובה מבקש מהם זהב, אשר ממנו הוא יוצר את העגל, עליו הוא אומר לבני ישראל "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". לאחר מכן אהרון מקים מזבח לפני העגל וקובע חג לה' למחרת. 

אם הסיפור היה מסתיים כאן, הוא היה מתכתב ישירות  עם הכרובים אשר נמצאים על הכפורתעשייתם של הכרובים מתוארת בראשית פרשת תרומה ואף במקדש שלמה. הסיפור גם היה מתכתב עם הכרובים שהוצבו לשמור על גן העדן, וכן עם העגלים אותם בנה ירבעם בבית אל ובדן. כל אלו מבטאים ניסיון ליצור ייצוג פיזי של האלוקות באופנים שונים.  

עצם היצירה של ייצוג פיזי של האלוקות או של מקום שכינתה (ה' הנועד מבין הכרובים מעל הכפורת), אינה נראית פסולה בעיני המקרא בשעת תיאור יצירת חפצי המשכן והמקדש. אם נודה על האמת, יצירה מעין זו נוכחת במידת מה ביצידה של כל בית כנסת שבמרכזו ארון קודש ובתוכו תורה. חפצים אלו משמשים כאמצעי ליצירת אווירת קדושה, על מנת לאפשר גישור על הפער בין האל שאין לו גוף ודמות הגוף לאדם החומרי והפיזי.  

אם כך, היכן נמצא הכישלון במעשה העגל?

אני מבקש להאיר זרקור על משפט אחד שקודם לתגובה האלקית : 

"וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק" (שמות לב, ו) 

השורש לצחק, המובא בסוף הפסוק, מופיע בהקשר שלילי גם במקומות אחרים בתורהשרה רואה את ישמעאל מצחק – "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (בראשית כא, ט). גם אשת פוטיפר מאשימה את יוסף ואומרת "בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי" (בראשית לט, יז).  

ייתכן כי השבר הגדול בפרשה אינו עצם עשיית העגל, אלא המעבר מפולחן שבבסיסו יראה וכבוד, לפולחן שבמרכזו הוללות ושבירת גבולות. האתגר הרוחני שמציבה פרשת העגל אינה החרדה מסמלים פיזיים, אלא החשש שהפולחן יהפוך להוללות ולפריצת גבולות. פולחן שבו המחויבות הדתית והחוויה הרוחנית לא מציבה לעצמה גבול.  

בימים אלו נדמה לי שעלינו להציב שני גבולות חיוניים לעבודת ה'  הכבוד הבסיסי לכל אדם, וההישמרות וזהירות מהפצת הקורונהסיפור העגל צריך להזכיר לנו את הכישלון הרובץ לפתחינו. 

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

פרשת שמיני: מה הקשר בין עטלפים ליום העצמאות?

מה הקשר בין עטלפים ליום העצמאות? דורון רובין, תלמיד תוכנית הרבנות מזמין אותנו למהלך מרתק בין יום הזכרון, יום העצמאות ופרשת שמיני.

פסח: לחלוק את החירות

בפסח אנו הופכים ללילה אחד לאדונים וגבירות. אך בה בעת שאנו מרגישים את החירות עלינו ללמוד לחלוק אותה עם שותפינו. הרב אבי משוחח על חירות ובחירות.

פרשת ויקרא: איך ממשיכים מכאן?

איך ממשיכה התורה רגע אחרי שהאל נכנס אל משכנו החדש? עבודת הקורבנות נראית טכנית, אך מלמדת אותנו על החשיבות להתמיד, גם אחרי שחשבנו שהגענו אל היעד. אדם ברמן, תלמיד תוכנית הרבנות בבית המדרש, מסתכל על המעבר בין החומשים בעין רעננה.

פרשות ויקהל-פקודי: פרשה בשידור חוזר

פרשות ויקהל-פקודי מציעות שידור חוזר כמעט מושלם של הפרשות הקודמות. מה אנו למדים מחזרתיות כזו על המסורת היהודית? יצחק,תלמיד הרבנות מעיין בפרשה.

תוכניות הלימוד

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים



    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.