פרשת בשלח: כיצד מתמודדים עם הספק?

שרינה חן | ינואר 28, 2021

בפרשה זו, המלווה את בני ישראל ממנוסתם מפרעה וחייליו, דרך נדודיהם במדבר ועד מפגשם עם עמלק, אנו עדים שוב ושוב לתובנה שקל היה יותר להוציא את בני ישראל ממצרים, מאשר להוציא את מצרים מבני ישראל. תודעת העבד המוגבל בתנועתו, מוטמעת בהם ומקבלת ביטוי בתלונות החוזרות ונשנות, המבכות את חוסר הידיעה שבהווה ומתענגות על עבדות העבר שצפנה בחובה ודאות וביטחון. הספק באשר לנכונות מעשה היציאה ממצרים, לא מרפה מהם ולא נותן להם מנוח. 

תחילה, זעקו את פחדם מן המצרים ששעטו אחריהם, לאחר שפרעה חזר בו מהחלטתו לשחררם "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר? מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים?". גם לאחר הנס הגדול והמפעים של חציית ים סוף והשירה הגדולה והמרהיבה על הים, לא חלפו ארבעה ימים והתלונות נשנו "מה נשתה?". יש המפרשים כי שם המקום נקרא מרה בשל  מרירותם של בני ישראל (המלבי"ם). בתחנה הבאה, במדבר סין פוצחים הם שוב בטענות: והפעם – "מי ייתן מותנו… בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם שובע". גם לאחר שהאל ממטיר עליהם את המן, הם מביעים את חוסר אמונם בו, ולא מצייתים להנחייה שלא לאגור ממנו לימים הבאים. אף ברפידים, תחנתם האחרונה בפרק זה, לאחר כל הניסים והישועות שחולל האל בדרכם, הם חוזרים ומעלים על נס את ארץ עבדותם. הם מפללים לחזור אליה – "למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא?"  

הספק אינו רק נחלתם בני ישראל. מסיבות מובנות יותר, גם ליבו של פרעה נהפך. הוא מתחרט על החלטתו לשלח את עם העבדים לחופשי, ושולח את צבאו להחזיר את בני ישראל למעמדם ולתפקידם כעבדים.

הספק איפוא הוא נחלת כולם. הנוסטלגיה היא שפחתו הנאמנה: המלך ועם העבדים חשים שניהם שמה שהיה נחלת העבר טוב יותר מן ההווה, המחייב התבוננות מפוקחת במציאות החדשה שנוצרה, בחינתה על יתרונותיה וחסרונותיה ושינוי אופני המחשבה והמעשה ביחס אליה.    

הופעתו של עמלק מקבלת כפל משמעות, כאשר אנו שמים ליבנו לזהות הערך המספרי בגימטריה שבין "עמלק" ו"ספק"  (=240). הצבתו בסופה של הפרשה, יוצרת פתרון לדפוס הרע שחולל הספק: המפגש עם האויב מחייב את בני ישראל להילחם. משה מפסיק להיות המתווך המפייס במעגל הבלתי נגמר של תלונות העם והופך להיות מנהיג: הוא שולח את יהושע ולוחמיו לשדה הקרב, ומנהל מרחוק בברכת האל את הקרב. 

התמודדות כנה וראויה עם הספק, ובמקרה הפחות טוב- מפגש עם "עמלק", יוצרים אפשרות לקיום חדש ואותנטי, אשר אינו נשען על געגועים נוסטלגיים ולא פעם מזוייפים ושקריים למציאות העבר. ואולי, היה זה הצעד ההכרחי לקראת האירוע הדרמטי שבפרק הבא מעמד הר סיני וקבלת התורה.