חגים בכרם

נאוה ב. מאירסדורף | אוקטובר 29, 2020

עוד שיחה מזוג חברי קהילה שנכנסו לבידוד ערב ראש השנה, ובכל רגע אנחנו שומעים על הנחיות חדשות ומבולבלים לגמרי. 

איך נשמור על הבריאות? על ההנחיות? על החג ובעיקר על הקהילה האהובה שלנו?

המניין השוויוני בעין כרם מורכב מזוגות צעירים ובוגרים, רווקות ורווקים ומשפחות עם ילדים, ומה שמאחד אותנו זה האהבה למסורת היהודית, לתפילות, לשירה ולרוחניות.

יומיים לפני כניסת החג קיבלנו רשימה מהמתנ״ס של אנשים בגיל השלישי שחיים לבד, ובעקבות המגיפה, משתדלים להשאר בבית ובוודאי שלא ילכו השנה לבית הכנסת, וישמחו לביקור.

ערב החג הזמנתי חברים להכין יחד ערכות לראש השנה, וכל אחד ואחת תרמו כפי יכולתם. הבית שלנו הפך להיות מאפייה קטנה וכל משפחה עם עץ רימון נרתמה למשימה. כך יצאו להם חבילות מתוקות של חלות עגולות, תמרים, רימונים עוד כמה הפתעות ודף הסברים. הגדילה לעשות חברה שנולדה בכפר ומכירה את הנפשות היטב, ולכל חבילה הוסיפה גם משהו אישי לאותו אדם. לכל בית שהחבילה הגיעה שאלנו גם אם ירצו שנגיע לתקוע בשופר בחג עצמו וכך יצרנו מסלול שופרות לקראת החג. את החבילות והחלות הנותרות חילקנו לחברים בכפר שמצאו עצמם בבידוד או סתם שמחו לחלות מתוקות:)

התפילות עצמן התקיימו במרחב פתוח תוך שמירה על מסכות וריחוק, כאשר נרשמו רגעים מרגשים במיוחד כמו ילדים שבפעם הראשונה יכלו להתקרב כל כך אל ספר התורה בזמן הקריאה, וגם כאשר בעלת התקיעה שיתפה אותנו בסיפור המרגש של השופר שהולך איתה לכל מקום בעולם, ורק עכשיו לאחר 20 שנה היא זוכה לתקוע בשופר בבית שלה עם הקהילה שלה. לאחר התפילה בשיא החום, יצאנו לבקר את המבודדים שכמובן היה מרגש כל כך, אבל גם אנשים שפגשנו בשבילים שפשוט לא הספיקו לשמוע, או לא מצאו מקום- לשמוע קול שופר כך באמצע הכפר. קורונה.

ביום כיפור נראה היה שההנחיות רק הולכות ומחמירות וחששנו מאוד ורצינו כבר לבטל הכל.

אבל עוד ביקור של חברה ועוד שיחת טלפון מחבר, וכולם מנסים להבין איך יוצרים יום כיפור משמעותי.

בשעות הצהריים המוקדמות חבר אמר בואו נקיים את התפילות בחצר שלנו, נזמין כמה חברים, בלי יותר מידי רעש. וככה מפה לאוזן בארגון של כמה שעות התחלנו את אחד מימי הכיפורים הכי משמעותיים שלנו. של כל מי שהיו שם. אולי הובלתי את התפילות אבל הקבוצה שהיתה שם, היתה חבורה מתפללת ותומכת. והיה עץ שסכך עלינו. בזכות אותה תפילה ״קטנה״, בה חשבנו שנזרום ונראה מה יהיה מצאנו את עצמנו במשך שעות מתפללים, שרים, בוכים וצוחקים ומתכווננים כחבורת תפילה.

לשמחת תורה כבר היה ברור שנפגש, ולפי ההנחיות. את ערב החג ערכנו במיקום מרכזי ובמקום הקפות ישבנו ושרנו שירים מתוקים ובבוקר תחת  סוכת פסיפלורה קיימנו תפילה אינטמית של 20 איש ואישה. חשבנו שהילדים ירוצו לאיזור שהכנו להם אבל הם בחרו להשאר איתנו, וגם לשיר יחד ולהתפלל. בתמורה הם חלקו איתנו את השקיות המושקעות שהם קיבלו(גם בהן הושקעה אהבה רבה והשקיות כמובן היו שקיות מתכלות והממתקים השתדלו להיות בריאים)

התפילה התחילה בשעות הבוקר כאשר הגענו לתפילת הגשם סביב 4 אחר הצהריים, אבל לא מיהרנו לשום מקום. מברכים על ההזדמנות להקשבה, לתפילה ולחגיגה קהילתית.