אדם ברמן | אוקטובר 28, 2021
בפרשת חיי שרה, אנו פוגשים במספר נשים המופיעות במוקד הפרשה. ראשית, חיי שרה היא הפרשה היחידה הנושאת שמה של אישה. לבה של הפרשה עוסק ברבקה, נדיבותה, אמונתה, ונכונותה להתחתן עם יצחק. אולם ברקע הסיפור אנו מוצאים דמות נשית חשובה נוספת והיא מילכה, אשת נחור אחי אברהם.
גילוי נאות: שמה השני של אשתי הוא מילכה. על כן כל אזכור של שם זה בתורה מובלט עבורי יותר בשנים האחרונות. בעוד כמה חודשים, נקרא על מילכה נוספת בספר במדבר, המוזכרת שלוש פעמים בתור אחת מחמש בנות צלפחד, אשר לא מוותרות על ירושתן ושם אביהן בשבט. בספר בראשית בפרשות שאנו קוראים בשבועות אלה, אנחנו מכירים מילכה אחרת – מילכה אשת נחור אחי אברהם. אנו לא יודעים כלום על אישיותה ופעולתה פרט מקשריה המשפחתיים ושמונה ילדיה. עם זאת, הדמות שלכאורה שולית בעלילת התורה זוכה לשבעה אזכורים, הפרוסים על פרשות נוח, וירא, ובאופן תמוה, מאוזכרת גם בפרשת חיי שרה.
לאחר שמילכה התחתנה וילדה, היינו מצפים לא לפגוש אותה שוב בנרטיב התנכ"י. אולם, בשעה שאנחנו פוגשים את רבקה (בראשית כ"ד:ט"ו), היא מזוהה עם אביה, סָבָהּ ואפילו סָבָתָהּ. כך רבקה מציגה את עצמה לעבד אברהם: "וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר" (פסוק כ"ד). בשני המקרים, מילכה אפילו קודמת לנחור– העבד יחליף את הסדר בגרסתו שלו בהמשך הפרק– וכל זה כאשר שם אמה של רבקה לא ידוע לנו כלל.
לפרשני התורה יש שני הסברים עיקריים להופעה המפתיעה והחוזרת של מילכה. יש שטוענים (רמב"ן, ספורנו, ועוד) שהדגש על מילכה בא להסיר את הספק שמא רבקה היא נכדתה של פילגשו של נחור, ראומה. אחרים מסבירים (רד"ק, הרש"ר הירש) שמילכה היתה דמות מוכרת. במילים של רד"ק: "ומלכה ונחור היו ידועים, לפיכך אמרה לו כל זה."
המסקנה המסתמנת מהפרשנים מצביעה על כך שמילכה היא חשובה בצורה יוצאת דופן, גם אם לא מבואר לנו בדיוק למה. הייתה לה השפעה מיוחדת על נכדתה, שנוקבת בשמה לגבר זר ליד עין המים. חשיבותה של מילכה מובחנת מספיק כדי להזכיר לנו שמטבע הדברים, היו הרבה מאוד נשים שהשפיעו על אבותינו ואמותינו במהלך חייהם, בלי שיש תיעוד כתוב על כך, ובלי שנדע בכלל את שמותיהן.
כיצד בדיוק מילכה עיצבה את האישיות של רבקה זה כבר עניין של ספקולציה. אשתי ואני זוכרים את הסבתות שלנו כדמויות שקטות אך מכוננות, אשר עיצבו אותנו עם היושרה, החוזקה, והתבונה שלהן. הפרשה מזמינה אותנו להיזכר ב"מילכות" של כל אחד ואחת מאיתנו, אלה ואלו שהשפעתם עלינו היא עמומה, מסתורית, וקשה להגדרה, אך מהווה חלק בלתי-נפרד מהתשובה לשאלה פשוטה מסוג: "בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי".
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
המדרש מלמד שלפעמים כי לעיתים למעשים שלנו יש השלכות לדורות עתידיים
אנו נבדוק את מקורותיו של הביטוי ״כל דכפין ייתי וייכול״ ונקשר בין אותו משפט עתיק להתנהגות שלנו ברחבי הארץ מפרוץ המלחמה ועד היום.