איתן קרול | פברואר 20, 2020
בפרשת משפטים אותה נקרא השבת, אנו נמצאים בעיצומו של מעמד הר סיני וטקס קבלת התורה. אחרי שעם ישראל התכונן לקבלת התורה, אחרי שהתחייבו ישראל לעשות, עוד לפני אפילו ששמעו מה הם אמורים לעשות, אחרי שעשרת הדברות הושמעו לעם ישראל, מגיעה פרשת משפטים, וכבר מראשיתה מורה אלוהים למשה בפירוט משפטים-חוקים בהם מצווים בני ישראל, וברובם עוסקים בדינים הקשורים ביחסים בין אדם לחברו.
בסיומה של הפרשה מתקיים טקס כריתת הברית בין העם והאלוהים. הטקס הינו אקט מסיים של פירוט תנאי ההסכם הנאמרים על ידי משה בבירור ובקול בפני כל העם ובהמשך ההסכמה של ישראל – הפעם לא רק "נעשה", אלא "נעשה ונשמע". גבולות האחריות ההדדית בברית זו ברורות: אלוהים החזק ובעל האון, יגן על עם ישראל החלש – יעצים אותו, ישפיע עליו ויברך אותו. בתמורה, עם ישראל צריך להחזיר לאלוהים באמצעות ההגנה על החלשים בעם ועל החלשים שחיים יחד עם העם. בין "החזקים" יש לשמור על שוויון נפש ופעולה מתוך מחשבה שוויונית, תמימה וצודקת. אין פה מקום לבריחה – החבות היא אישית (גם השכר והעונש) וגם קולקטיבית.
לאחר שאנו מתחייבים לחוקים חברתיים, אנו זכאים לקיים את החוקים הקוסמיים. כלומר, חוקים שהמוסר האישי וניקיון הלב מאפיינים אותה: שמירה על בעלי החיים ועל הארץ ואף לא לעבוד עבודה זרה. זוהי רמת מחוייבות גבוהה יותר שלנו כלפי אלוהים מבחינת הקשר והאמון בו. קיום מצוות מתוך רמת מחויבות כזו, פירושה למשל, שמירת השבת כאקט של אמונה במעשה האלוהי של הבריאה; קיום הפסח כאקט אמוני בכוחו של האל להושיע אותנו מהשעבוד, להוציאנו ממצרים ולהובילנו אל ארצנו ונחלתנו.
בשבוע הבא יחול ראש חודש אדר, והאווירה הפורימית תחל מפעפעת ברחבי ישראל. אבל דווקא לפני שנחל בחגיגות הצבעוניות הללו, על הישועה מגזרת הפור שהפיל המן, דווקא רגע לפני שנסעד ליבנו במטעמים ונתבשם מן היין, אנו מצווים לתת מתנות לאביונים, על מנת שיוכלו לקיים סעודה אף הם, ובכך לאפשר לחלשים מאיתנו לשמוח בשמחת החג.
נראה בעיני, כי כעת היא העת לבחון את עצמנו היטב: האם אנו מקיימים את חלקנו בהסכם הברית שכרתנו אז בסיני עם אלוהים; וחשוב שנעשה זאת בסדר הנכון. לפני שנהדר כלינו, נתקן בגדינו ונבדוק את מזוננו, עלינו לבחון מה קורה עם האנשים המוחלשים בחברה שלנו; כיצד אנו מתחייסים לגרים בארצנו, כיצד אנו מתייחסים לשווים לנו ולאלו שאינם שווים לנו – גם כעם וגם כפרטים. רק לאחר מכן, יש לבחון כיצד אנו מתייחסים לאדמה, לחיות, ליקום – ולראות כיצד אני משאירים עולם טוב יותר לבאים אחרינו.
רק אז שמירת שבתותינו, ושמירת מצוות חגינו תהיינה משמעותיות ומצוות בנות קיימא.
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
האם נוכל סוף סוף לחגוג בשבת חזון ותשעה באב...או שנמשיך להיות בכאב?
המדרש מלמד שלפעמים כי לעיתים למעשים שלנו יש השלכות לדורות עתידיים
אנו נבדוק את מקורותיו של הביטוי ״כל דכפין ייתי וייכול״ ונקשר בין אותו משפט עתיק להתנהגות שלנו ברחבי הארץ מפרוץ המלחמה ועד היום.
