הרב אבי נוביס־דויטש | אפריל 25, 2018
ביום ראשון שעבר לימדתי את תלמידות ותלמידי הרבנות שלנו הלכות נידה, או בשמם המקובל יותר היום “הלכות טהרת המשפחה”. לא פעם, הייתי נבוך לאור העובדה שאני – גבר, מתעסק בעניינים הנוגעים למרחב האינטימי הנשי ואף מעניק ייעוץ או מלמד הלכות. ואכן, מחוץ לבית המדרש עודדתי את תלמידיי הגברים לעודד את מי ששואלת אותם בנושאים אלה לפנות לרבה או לאשת הלכה.
הבנת העומק של העניין מדגישה כי הלכה או הדרכת הלכה אינן טריטוריה גברית, אלא מרחב מקצועי שיש להתאים אותו למי שנזקק לו: כך ענייני אינטימיות נשית מן הראוי שיופנו לרבה, ואילו ענייני אינטימיות גברית לרב. באופן דומה רבנים צריכים להיות המחנכים במרחבים גבריים, ורבות או מקבילותיהן בחברה האורתודוכסית צריכות לחנך נשים. במרחבים מעורבים מן הראוי שיהיה מקום לרבנים משני המינים מלכתחילה.
מסיבה זו שמחתי מאד לשמוע על החלטת היועץ המשפטי לכנסת להגדיר את המכרז לרב הכנסת על פי הכישורים הנצרכים, וכפועל יוצא מכך לפתוח את המכרז לנשים ולגברים כאחד.
רב הכנסת עוסק בעיקר בענייני כשרות, קביעת מזוזות וניהול בית הכנסת במשכן. אף אחד מן התחומים אינו דורש מיומנות גברית ואינו נועד לתת מענה דווקא לגברים. במזנוני הכנסת עובדים גברים ונשים, ובחדרים בהם נקבעות מזוזות משתמשים גברים ונשים.
גם לפי מסורת הפסיקה האורתודוכסית אישה יכולה לפקח על ענייני כשרות, לקבוע מזוזות ולמכור חמץ – כך שאפילו לפי התפיסה ההלכתית שאינה מאפשרת לנשים להוביל תפילה או להיספר במניין, לא צריכה להיות מניעה ממילוי התפקידים הדרושים מרב הכנסת. עד כמה שאני מבין, התפקיד לא נועד לתת מענה לצרכים הרוחניים של עובדי המשכן. אך אפילו אם כן, רבה תוכל לתת מענה לצרכיהן של הנשים העובדות במשכן. סבור אני שדווקא במרחב בו עיקר בעלי התפקידים הבכירים הם גברים – יש מקום לדמות רוחנית חזקה ומשמעותית שתוכל לתמוך ולסייע לנשים בכנסת, החל מעובדות הניקיון והמאבטחות, דרך העוזרות הפרלמנטריות ושאר עובדות הכנסת וכלה בחברות הכנסת עצמן.
דווקא בגלל שלעיתים יש מי שמזהה את היהדות והפולחן היהודי כמרחב גברי בלבד, ראוי לכנסת שתבהיר כי המרחב הזה פתוח לגברים ונשים כאחד, גם אם לפי תפיסות יהודיות מסוימות, אופי פתיחת המרחב שונה בין גברים לנשים. אולי אז גם יותאם מבנה בית הכנסת במשכן כך שיהיה מזמין גם לנשים, ללא מחיצת קיר אטומה כפי שהוא מעוצב כיום.
הרב אבי נוביס דויטש הוא דיקן בית המדרש לרבנים ע”ש שכטר.
הפוסקים והדרשנים לאורך הדורות ניסו למצוא בארבעת המינים משמעות. בזמן נטילת הלולב אני מנסה לכוון את עצמי לקיום המצווה.
ישנה טענה שארבעת המינים מסמלים פרק היסטורי בזיכרון העם: כפות התמרים מייצגות את ארבעים שנות המדבר, ערבות הנחל את חציית נהר הירדן בכניסה לארץ, ההדס – שגדל על מדרונות הרי המרכז – מסמל את כיבוש אזור ההר ויישובו, והאתרוג את יישוב אזור החוף, בית הגידול של פרי ההדר.
בימים אלו אנו מסיימים לחגוג את חג הסוכות ומקבלים את פני שמחת תורה. חגיגות שמחת תורה משקפות את המסע הרוחני שעברנו מראש השנה ועד עכשיו. עיקר עשרת ימי תשובה הוא העיסוק בביקורת פנימית ואישית, והמבט אל תוכנו פנימה. אנו מתבוננים פנימה, עוסקים בוויתורים וברצון להשתפרות. אנו נמצאים בתהליך של תשובה אשר לעיתים גורמת לתחושת אי נוחות, אשר לבסוף מאפשרת לנו לזכות בהתחלה חדשה ובברכות חדשות.
תפילות יום הכיפורים מלאות בתעוזה. כמובן הם גם מלאות בהכנעה. "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים", או וידויים שונים שמניחים שעשינו עבירות מא' ועד ת'. אבל הן גם מעוררות תעוזה.עוד לפני שממש נכנס החג, לפני השקיעה, אנחנו אומרים: "עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה ".
יש חשבון בנק לנפש, יש חשבון בנק לנשמה, יש חשבון בנק של הלב. כמה מהחשבונות האלה אתם דואגים לעשות הפקדות אחראיות. אני רוצה להציע פרדיגמה של מה זה נקרא להפקיד הפקדות בבנקים האלה.
