מאמרים וטורי דעה

כנות אני מבקש – חדשנות מתוך מחויבות בפסיקת הלכה

מתן שטיין, סטודנט לרבנות בבית המדרש | יוני 4, 2018

כנות אני מבקש. ישאל כל אדם הבא להציע שינויים בהלכה את עצמו מהם מניעיו. האם כשהוא ניגש לחדש בהלכה הוא ניגש ביושר ומתוך תחושת אחריות?

פעמים רבות, כשבאים להציע שינויים רדיקליים בהלכה, מצטטים את הרב חיים דוד הלוי:

"וטועה מאוד כל החושב שההלכה היא קפואה ואין לסטות ממנה ימין ושמאל, אלא אדרבא אין גמישות כגמישותה של ההלכה, שכן יכול מורה הוראה בישראל, לפסוק באותה שאלה ובאותה שעה, לשני שואלים, ולהטריף לאחד ולהכשיר לאחר. ורק בזכות גמישותה של ההלכה, יכול היה עם ישראל בכוח חידושים רבים ומועילים, שחידשו חכמי ישראל לדורותיהם, ללכת בדרך התורה והמצווה אלפי שנים". (עשה לך רב, חלק ז', שאלה נד', עמ' רל"ח).

אני חושב שאלה דברי אמת. מאז ומתמיד הצטיינה ההלכה בגמישות מחשבה, ביכולת להסתגל למציאות החיים ולהיענות לאתגרי הזמן. אך חשוב מאוד להביא גם את סוף דבריו של הרב הלוי:

"ואם יעמוד להם לחכמי דורנו אומץ לחדש חידושי הלכה לאמיתה של תורה, בנאמנות מוחלטת לגופי ההלכה הכתובה והמסורה, תוסיף ההלכה להיות דרכו של עם ישראל עד סוף כל הדורות" (שם).

החידוש ההלכתי אמנם אפשרי ואף רצוי, אך רק 'לאמיתה של תורה ובנאמנות מוחלטת לגופי ההלכה הכתובה והמסורה'. רק אז תוסיף ההלכה להיות הנתיב שבו צועד עם ישראל לנצח.

אני חושב שעלינו להיזהר שלא נעשה את ההלכה לכלי נשק בידינו, שלא נהפוך אותה מכשיר בידי עמדותינו הפוליטיות להצדקת האידאולוגיה או הנוחות שלנו. נכון, אין זה אתגר פשוט. האם באמת אפשר להניח בצד את הדברים שבהם אנחנו מאמינים בבואנו לפסוק הלכה? לא, אינני חושב שזה אפשרי, אבל אנחנו מחויבים לעשות כל שביכולתנו לוודא מתי השינוי ההלכתי שאנו מציעים נובע מתוך המקורות ההלכתיים עצמם, או מתוך אידאולוגיה המעוותת את ההלכה ואת מקורותיה.

כל אדם יכול לבחור שלא לקיים הלכה אם הוא איננו מסכים אתה. הרי האמונה היהודית מבוססת על בחירה חופשית. אבל אי אפשר לעוות את ההלכה בגלל אידאולוגיה או נוחות. האם איננו זועמים כשפוליטיקאי מנצל לקונות בחוק לצרכיו האישיים או לקידום האידאולוגיה שלו?

יש מתח מובנה בין ההלכה לבין עולם המודרני ותפיסותיו. לעתים המתח ניתן לגישור ולעתים לא. כך למשל על אף ההתנגשות עם דעות פמיניסטיות – אי אפשר להעלות בנות-כהן לברכת כוהנים, משום שהציווי המפורש בתורה הוא על בניו של אהרן, ולא על בנותיו; וכך למשל על אף ההתנגשות עם תפיסות תרבותיות מודרניות – לא ניתן להתיר משכב זכר או לקיים טקסי נישואין בין שני גברים, שכן משכב זכר אסור מן התורה;

ועל אף שיש דעות משכנעות המתירות שימוש בחשמל בשבת – אי אפשר להתעלם מכך שאצל רוב שומרי המצוות בארץ השימוש בחשמל נתפס כ"עובדין דחול" (פעולות המזכירות פעולות של יום חול ולכן אסורות בשבת) מובהק. בלתי אפשרי להתעלם מההשלכות ההרסניות על מראה השבת והאווירה בה כשהשימוש בחשמל בשבת זהה לשימוש בו בחול. אולי היה דווקא מקום להחמיר בשימוש בחשמל בשבת עקב התרבות הדיגיטלית-אלקטרונית האינטנסיבית של ימינו?

לעתים ישנה תחושה שההלכה נתפסת כקישוט – לטוב, או כמכשול – לרע, ושכיוון ההתפתחות שלה חייב להיות דווקא לכיוון ה"קולא". אך אם אנחנו באמת מחויבים להלכה ולעקרונות התפתחותה – אנו מחויבים לה גם במקרים שהמציאות דורשת החמרה ולאו דווקא הקלה.

השימוש בפרצות בגדרי ההלכה חייב להיעשות לטעמי באופן מדוד, "בדחילו ורחימו", ומתוך הבנה של ההשלכות של מעשינו. פריצת גדרות הינה אפשרית, אך פעמים רבות היא תביא לביטולה של ההלכה.

חשוב שנזכור שכשהאידאולוגיה שלנו נכפית על ההלכה אנחנו עלולים להזיק יותר משנועיל, יותר משנתקן, ואז תהיינה לכך שתי תוצאות עגומות; האחת: נחטא בזיוף, וגם העם לא יהיה אתנו כי ההלכה הרי נועדה לעם ישראל. אם נזייף נישאר לבד. השנייה:  אנו עלולים להביא לפירוק פרויקט ההלכה המסורתית מבפנים. אם אנו תנועה הלכתית – הבה נהיה הלכתיים באמת.

תוכניות הלימוד

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים

    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.