מאמרים וטורי דעה

גיור אינו מושג של הזרם האורתודוכסי אלא כלל יהודי

הרב אבי נוביס־דויטש | יוני 10, 2018

לפני כמה שנים שהיתי שנתיים בקליפורניה. אחת החוויות המשמעותיות שלי משם הייתה השתתפות בבתי דין לגיור. שלושה רבנים פוגשים מועמד או מועמדת לגיור, מנהלים איתם שיחה נעימה, שומעים מהם על תהליך הלמידה שעברו ועל קבלת המצוות שלהם. אם זו אישה, אז מלווים אותה עד לדלת המקווה, שם היא טובלת בסיוע של חברה או של בלנית. זהו אחד הרגעים המרגשים בעבודתו של רב, לפגוש מישהו שבחר להיות חלק מהעם היהודי ולהשתתף בכניסה שלו למשפחה.

הגיור שנעשה בידי בית דין קונסרבטיבי קרה בפועל בבית כנסת אורתודכסי, בו היה המקווה האזורי. באחד הגיורים המתגיירת הייתה פעילה בקהילה האורתודכסית, ולמרות זאת בחרה בגיור קונסרבטיבי. היא חשה שהוא מבטא בדיוק רב יותר את מי שהיא ואת בחירותיה. וכך, אף על פי שקיבלה מצוות בפני בית דין ושטבלה במקווה הכשר בבית הכנסת האורתודכסי, בעיני הרב של אותו בית כנסת היא נותרה לא יהודייה. בעיני זה היה סיפור מרגש על אמת, ועל כך שלרבנים מזרמים שונים יש עמדות שונות, ושלמרות זאת הם יכולים להיות סובלניים זה לזה. כך, כשאני מדריך גרים בארץ, אני משתדל לוודא שהם מבינים את המשמעות של בחירה בגיור קונסרבטיבי, ושואל מדוע הם בוחרים בו ולא בגיור אורתודוכסי.

מתווה ניסים שהוגש בשבוע שעבר לראש הממשלה מציע פשרה שיש בה הרבה הוגנות – ייצוג לזרמים הלא־אורתודוכסים, והכרה בגיורים הנעשים בקהילות קונסרבטיביות או רפורמיות בחו"ל (אם כי לצורך ענייני חוק השבות בלבד, ולא לעניין קבורה או נישואין). עם זאת, צריך לזכור שמתווה ניסים מצמצם את אפשרויות הגיור, ובמידה מסוימת משווה את הגיור לכשרות. כך שבמקום שיהיו דרכים רבות להתגייר בארץ הוא משאיר רק דרכים שקיבלו הכשר מאותה מועצת גיור, ובכך מונע גיורים לא־אורתודוכסים בישראל. האתגר עימו מתווה ניסים מנסה להתמודד הוא הצורך של המדינה להגדיר מיהו יהודי – צורך שנובע מחוק השבות – ויש להודות שצורך זה הוא אתגר גדול ולא פשוט.

בתחומי ישראל, מעמדו של אדם שאין לו תושבות קבע או אזרחות במדינה, מונע ממנו את האפשרות לגשת לבתי דין לגיור. לרוב, בתי דין לגיור מאפשרים גיור רק לאזרחי המדינה או לכאלה שיש להם מעמד של תושב קבע. מכאן, שמי שאינו כזה, אינו יכול להתגייר בארץ. מתווה ניסים מאשרר את המצב הקיים לפיו זכאות עלייה ניתנת רק למי שהתגייר בבית דין מוכר ושהיה פעיל בקהילה יהודית במשך שנה לפחות (מצב שמשרד הפנים בשרירות לא מוסברת אינו מחיל על הקהילה היהודית באוגנדה, וכך הוא גזר גירוש על יוסף קיביטיה). כך, כמעט כל גיורי חו"ל היו אמורים לאפשר עלייה, בעוד שהגיורים בארץ ניתנו למי שכבר היה זכאי לאזרחות או לתושבות מסיבות אחרות (בעיקר כי הוא קרוב משפחה של יהודים).

המצב הקיים מכיר בכך שמבחינת המדינה, המושג "יהודי" אינו מושג אורתודכסי אלא יהודי, ויש מקום לגישות יהודיות שונות בהגדרתו. הוא מודע לכך שיהודי מגדיר גם דת ולאום בערבוביה וכי חוק השבות קשור יותר (וכך צריך) להיבט הלאומי של היהדות מאשר להיבט הדתי. חשוב להבהיר, ברור לי שגר קונסרבטיבי שיעלה לארץ לא יְסָפֵר במניין ברוב בתי הכנסת האורתודכסים, ואין לי שום בעיה עם זה. לכל רב ולכל קהילה ראוי שיהיה סטנדרט דתי, ועליהם לפעול על פיו. אולם, הגישה של הרב לא צריכה להשפיע על הזכאות לעלות לארץ מכוח חוק השבות.

יש הרבה נקודות של אור במתווה ניסים: ההכרה בגיורי חו"ל, וההכרה בכך שיש לשתף את נציגי התנועות הקונסרבטיביות והרפורמיות בבחירת הדיינים בבתי הדין האורתודוקסים לגיור. לו היה ניתן להבטיח את קיומו כלשונו, הייתי חושב שהוא פשרה ראויה. אולם בתוך שבוע מהגשתו אנו רואים שהוא משתנה בגין לחצים פוליטיים של מפלגות חרדיות או דתיות, וכי עתה ניתנה לרב הראשי זכות וטו. וכך בישראל 2018, התחושה היא כי בוררות וחתירה לפשרה הם כלי במשא ומתן שניתן לשנות בלחץ פוליטי. מכל מקום הקמת רשות הגיור מייצרת מונופול, ומונופול נותן כוח לא סביר לרשות שעשויה בקלות להפוך למרחב של שרירות וחוסר רגישות. ולכן גם במקרה זה, כמו כמעט בכל חקיקה בהקשר דתי, ההתערבות של החוק עשויה ליצור מצב בו כל גר יהיה חשוד בפני בית הדין, ובמקום לחוות את תהליך הגיור כרגע שיא בחייו, הוא עלול להיות יום כואב ופוגעני שבו יחקרו אותו, יחשדו בו, ולא יאמינו לו.

אם מדובר באישה, יתכן שהיא תיאלץ לטבול במקווה בפני שלושה דיינים כשהיא לבושה בחלוק רפוי, גם אם הדבר נראה לה לא צנוע ולא נעים.

המצב הקיים מאפשר למי שרוצה בכך להתגייר במסגרת קהילתית תומכת וקשובה אך כזו שעומדת בגבולות ההלכה. למרות הכוונות הטובות והרצון הטוב הקמת הרשות עלולה להסיר את הממד האישי והמשפחתי של הגיור, ולהפוך אירוע מרגש זה לחוויה מתסכלת בירוקרטית ולא משמעותית. לכן על ממשלת ישראל לאמץ את המדיניות הנהוגה כלפי גיורי חו"ל גם בארץ, לפיה כל גיור במוסד מוכר של גר הפעיל בקהילה במשך שנה ייחשב ליהודי לצורך חוק השבות ויוכל להירשם ברשם האוכלוסין כיהודי, ולא לתת כוח שלא לצורך לרב הראשי.

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

פרשת חיי שרה: "בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי"

דמותה של מילכה מוזכרת כאשר רבקה מספרת מה מוצאה. כיצד השפיעה מילכה על נכדתה, רבקה? ומיהן המילכות שמלוות את חיינו שלנו? אדם ברמן, תלמיד רבנות בבית המדרש, מעיין בפרשת חיי שרה.

פרשת וירא: הנני - מי באמת קורא לכם?

מהם הלקחים שאנו יכולים ללמוד מסיפור העקדה? האם יתכן שאדם יקריב את בנו בימנו אלו? רחמים (כלימו) תמם, מציע לנו איך להמנע ממעשה העקדה המודרני.

פרשת לך לך: בין שני ציוויי לך לך.

מה היחס בין שני ציוויי לך לך בהם מצווה אברהם בפרשתנו ומאוחר יותר בפרשת העקדה? האם עקירת אדם ממולדתו היא הכרח או משהו לשאוף אליו? הרב אבי נוביס-דויטש על פרשת לך לך.

פרשת נח: איך מונעים את המבול הבא?

לפי הנאמר בתורה, הסיבה שבגינה מופיע המבול הוא חמס. מה זה חמס? כיצד נמנעים מחמס בימינו ומונעים את המבול הבא? הרב אבי נוביס דויטש מעיין בפרשת נח.

תוכניות הלימוד

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים



    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.