skip to Main Content

חוק המרכולים / דעה

חוק המרכולים / דעה

אני שומר שבת, וסבור כי אסור לי לעשות קניות בשבת. אני גם סבור שאסור לי לנהוג בשבת או לנסוע בתחבורה ציבורית, ועדיין אני סבור שחוק המרכולים הוא חוק רע. יתרה מזאת, אני סבור שללכת למרכזי קניות בשבת זה שימוש רע ביום השבתון, ואולי אפילו יש בו השתעבדות לצרכנות ורכושנות. בנוסף, אני סבור שהבחירה של אדם לנהל יום בשבוע ללא צרכנות יכולה לדחוף אותו לחיים של מודעות וקשיבות – אך עדיין אעשה את שביכולתי כדי למנוע מחוק המרכולים לעבור.

אם שני המשפטים האחרונים אינם מבלבלים דיים, אומר גם שאני רוצה שהפרהסיה הישראלית תיראה שונה ביום שבת, ושכל מי שחי פה ישר ישים לב כי היום הוא שבת ולא יום אחר.

אז למה אני חושב שחוק המרכולים הוא חוק רע? כי הממשלה והכנסת אינן אחראיות ליצירת המודעות והקשיבות שלנו. הן אחראיות לשמירה על הסדר הציבורי ולשמירה על הסמלים התרבותיים והלאומיים, אבל לא למסע הרוחני האישי של היחיד.

הרצון שלי הוא שכל יהודי יבחר לחיות חיים יהודיים אקטיביים מתוך מודעות מלאה לזהות היהודית שלו, ומתוך היכרות עם עולמות התוכן והחוויה שארון הספרים היהודי, המורשת והתרבות היהודית על כל רבדיה מציעים. אני סבור כי הסיבה שהיום רבים וטובים בחברה הישראלית מכירים פחות את מורשתם, היא בגלל הקשר בין מורשת לפוליטיקה, ובגלל שרבים וטובים מציגים תפיסת עולם לפיה יש רק דרך אחת נכונה להיות יהודי.

הניסיון לכפות אורח חיים יהודי בעזרת חוקי המדינה, מנוגד לתפיסת הבחירה החופשית, תפיסה שיסודה באמירתו של הקב"ה לקין "הלא אם תטיב שאת", במשפט "ובחרת בחיים" שבספר דברים ו"הרשות נתונה" שבמסכת אבות. ציות לחוק דתי מתוך כפייה, הופכת את הקיום לפגום ומשמעותי הרבה פחות, ובעיקר מעוררת תחושת מיאוס והסתייגות, בעוד המסורת שלנו יכולה להיות מעיין חיים ומקור נפלא לבחירות ערכיות.

אבל מעבר לכך, המסורת היהודית מבוססת על תרבות של מחלוקת, על ההבנה כי הנתיב לחיים של קדושה אינו ברור, וכי בהחלט ייתכן שדרכו ותפיסתו של אדם אחר ראויות יותר. מסיבה זו, לא ייתכן כי נעצב את השבת הישראלית על פי תפיסתו של אדם אחד, או על פי תפיסתו של הציבור הדתי או אפילו על פי תפיסתו של הרוב.

על השבת הישראלית להיות מעוצבת באופן שיאפשר דרכים רבות להיות יהודים, ובדרך כזו שתאפשר לכל אחד לחיות את השבת שלו, לצידה של השבת של האחר. עיצוב הפרהסיה בשבת צריך להיות מושתת על הסכמה רחבה שחוצה גבולות ומגזרים ועל קונצנזוס שרווח בחברה. היא צריכה לקחת בחשבון את צרכיהם של החרדים, האורתודוכסים, הקונסרבטיבים, המסורתים, הרפורמים הדתל"שים והחילונים, ובעצם את צרכיהם של כל אדם בכלל ושל היהודים בפרט מן המקום הייחודי בו הם נמצאים.

למיטב הבנתי, החיפוש אחר ההסכמה הרחבה יביא לכך שזה יהיה יום המנוחה המומלץ לעניין חוקי העבודה, ועם זאת תופעל בו תחבורה ציבורית שתאפשר למי שאין לו רכב לבקר את בני משפחתו, לטייל ולבלות. יופעלו בו מסעדות ובתי קולנוע ומספר מצומצם יחסית של מרכולים (במתכונת דומה לבית מרקחת תורן). עם זאת, חשוב לנסות להגיע למצב שהצורך בעובדים בשבת לא יפגע במי שרוצה לבחור לא לעבוד בשבת, ויתגמל כראוי את מי שנאלץ לעבוד ביום המנוחה.

אני מקווה שיום אחד, שבוע העבודה הישראלי יכלול יום מנוחה נוסף, אותו יהיה ניתן להקדיש גם לקניות וסידורים. אני מאמין שהוספת יום כזה תגדיל את כמות האנשים שיקדישו את השבת לעיון ובירור יחסם למסורת והזהות היהודית שלהם – אבל אך ורק מתוך בחירה.

ולכן, למרות שאין בכוונתי ללכת לשום מרכול בשבת, ומזווית הראייה שלי עדיף להתכונן לשבת כך שלא יהיה צורך לעשות קניות דווקא בשבת, אני סבור שיש מקום לפתוח מרכולים בשבת, ובכל מקרה אל למדינה להתערב בנושא. הסכמות רחבות אינן נוצרות בחוקים, אלא דווקא בלעדיהם.

הרב אבי נוביס דויטש הוא דיקן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר.

Back To Top