אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ: (דברים י, כ)
מצוות תפלה - לעבוד את השם, שנאמר "אותו תעבוד" (ספר החינוך מצוה תלג)
וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: (דברים יא, יג)
לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם, איזו היא עבודה שהיא בלב - הוי אומר זו תפלה. (תלמוד בבלי מסכת תענית ב, ע"א)
מהי תפילה? כותב הרמב"ם:
והנה בארה התורה כי זאת העבודה האחרונה אשר העירונו עליה בזה הפרק, לא תהיה אלא אחר ההשגה, אמר לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, והנה בארנו פעמים רבות כי האהבה היא כפי ההשגה, ואחר האהבה תהיה העבודה ההיא, אשר כבר העירו רז"ל עליה, ואמרו זו עבודה שבלב, והיא אצלי שישים האדם כל מחשבתו במושכל הראשון, ולהתבודד בה כפי היכולת (מורה הנבוכים ג, נא).
אולי בדומה, מסביר רש"ר הירש (בפירושו לבראשית מח, יא) שהתפילה
איננה דרך להתבונן בה', אלא משמשת את האדם כדי "להחדיר את עצמו
ברעיונות אלהיים. תפילת יהודי איננה יוצאת מתוכו, אלא חודרת אל תוכו".
ולעומת גישה זאת, מתאר הרב אברהם יהושע השל את התפילה כגשר
"המוביל מהלב אל ה'".
גם מרטין בובר ראה בתפילה אמצעי לתקשורת בין האדם לבורא עולם:
אנו מכנים כתפילה, במובן הרחב של המונח, אותו דיבור של האדם אל ה' אשר, מה שלא יתבקש, בסופו של דבר מבקש את התגלות השכינה – שהשכינה תהיה ברת השגה לשם דו-שיח. (Buber, God and the Spirit of Man)
ההוגה וויליאם ג'יימס נוקט בגישה רחבה למהות הפילה:
אך הבקשה היא רק סניף אחד של התפילה, ואם נבין את המילה במובנה הרחב כמתאר כל שיחה פנימית או התדברות עם כח המוכר כאלוהי, נראה בפשטות שהביקורת המדעית איננה נוגעת לה. התפילה, במובן רחב זה, היא נשמתה ומהותה של הדת. (William James, The Varieties of Religious Experience)
- נראה כי לעומת הרמב"ם ורש"ר הירש הרואים בתפילה דרך לידיעת ה', השל, בובר וג'יימס רואים בתפילה דרך בה האדם מנסה לתפוס את האלוהים כבר שיח. האם גישות אלא סותרות זו את זו או האם ניתן לראותן כמשלימות זו את זו
- האםבהכרח מייחסים אנו תכונות אנושיות לאלוהים כאשר אנו רואים בו בר שיח? האם יש פגם בכך? האם גישת רש"ר הירש פותרת את הבעיה הזאת? האם נסיון להבין את ה' מתוך הסתכלות פנימה עשויה גם היא להביא להאנשה של ה'?
- במגילת אסתר כתוב: "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה" (אסתר ד, יא). אם כל אדם יודע שאסור לפנות בבקשה למלך בשר ודם ללא רשות, קל וחומר שצריך להיות אסור לפנות למלך מלכי המלכים ללא רשות. האם יש לראות במצוות התפילה לא רק מקור החובה להתפלל, אלא גם מקור להיתר להתפלל?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר וכנסת הרבנים בישראל
עורך ראשי:הרב אבינעם שרון
